חולה א' שוכב על מיטת בית החולים. לגרונו תחובים צינורות המספקים לו חמצן. לידיו מחוברות אינפוזיות המזינות את ישותו ההולכת ונחלשת. לפי הכתוב בתמציתיות מיובשת בדו"ח הרופאים: "הנ"ל מתואר על ידי קרוב-רחוק כישות חזקה, יציבה ומשמעותית לפרקים. לפי כל הידוע לנו ובהתאם לממצאים הרפואיים, זהו איננו המצב עוד. חולה א' עבר אירוע קשה. מוקדו החשוב ספג טראומה קשה ובצילומים השונים ניתן לראות בבירור את הבקע שנחצה לאורכו. אין אנו יודעים האם הנ"ל יתעורר או שמא ימשיך במצבו הנוכחי".
9Gag
לפני כמה שבועות, הוא עבר סוג של אירוע מוחי או אירוע לבבי כלשהו וככה לפתע ללא הסכמתי, התאשפז במצב קשה עד אנוש. אינספור מילים נכתבו אודות המצב אך במהירות האור ובתנודת עכבר הם הושלכו לתיקייה בשם: "פוסטים-שלעולם-יראו-אור-וימתינו-בחושך-כמו-פולניה". כפי שמסרתי לרופאים בקפידה, הוא בדרך כלל אינו חולה, לפרקים מפגין יציבות והוא משמעותי מאוד עבורי. הוא מאפשר לי לעיתים לנשום דרכו ולעיתים גם מרשה לי לפרוק דרכו. חולה א' להגדרתי הוא חבר טוב.
מפי ראש המחלקה: "חולה א' אינו מפגין סימני שיפור. חלפו שישה ימים מאז אותו אירוע. לא אובחנה פעילות מוחית משמעותית, אינו מגיב לגירויים חיצוניים. ככל הנראה, מדבר במוות מוחי. ימשיך לבינתיים טיפולי פיזיותרפיה והזנה תוך וורידית. עובדת סוציאלית תספק תמיכה רגשית לקרוב-רחוק אשר לא מש ממיטתו".
החלטתי להתעלם מפניהם העגומים של הרופאים והאחיות בכל פעם אשר בדקו אותו ומהדו"חות הקודרים. החלטתי לספק לו את הגירויים הספרותיים-מוזיקליים שחשבתי שיעזרו. לחדרו הבאתי ספרים רבים, קבצי סיפורים קצרים, פואמות לועזיות וכמובן שירים. ידעתי כי אלו הם הדברים המעוררים אותו כאשר הוא בריא. הנחתי שלמרות מצבו הרפואי הוא בטוח שומע וגם אם הדבר לא יעזור, לפחות הוא יעודד אותו. וגם אותי. מוזיקה הושמעה בחדר, אינספור סיפורים קצרים של ריימונד קארבר הוקראו. מילותיהם של אשכול נבו, שאנדור מאראי ומיץ' אלבום הלמו בקירות האפורים. לילות כימים ישבתי ליד מיטתו.
"מצבו של חולה א' מוגדר קשה אך יציב. השיל ממשקלו ומנפח שריריו. בעורו פצעי לחץ רבים, ימשיך ליווי של פיזיותרפיסט על מנת להקל במעט. לא הובחן שיפור מאז הדו"ח האחרון. יש לשקול ניתוק ממכונות ההחייאה. הודעה תימסר לקרוב-רחוק".
ההודעה נמסרה לי מפי הצוות הרפואי. ככה ביובש. כאילו שחייו שלו אינם משמעותיים. נראה היה כי ההדק כל כך קל בידם. המשכתי לשבת ליד מיטתו וקיוויתי שכמו בסרטים הוא יתעורר ויפקח את עיניו לפתע. התבוננתי במשך דקות או אפילו שעות. דבר לא קרה. החלטתי לא לוותר. השירים לא הופסקו להתנגן, עוד ועוד מילים הוטחו כנגד הקיר. יצאתי לקרב.
9Gag
"ניכר כי מאז החלטתנו להביא לשיקול הקרוב-רחוק את האופציה לניתוק ממכונות ההנשמה, ישנו שיפור במצבו של חולה א'. פעילותו המוחית מוגברת במעט בהשוואה לבדיקות הקודמות. אין ספק כי גם לקרוב-רחוק חלק בהתאוששותו".
תוך ימים ספורים מצבו השתפר פלאים. הרופאים כינו זאת 'נס רפואי' אך אני ידעתי את האמת. מצבו הרפואי הקשה היה שלב הכרחי בהמשך קיומו כמו מחזורי הטבע הסוערים, גם לו מחזורים שונים. כמו הים, גם הוא מושפע מן הירח. לעיתים הגאות מגיעה ויחד עמה ההשראה אך לעיתים השפל מגיע ויחד איתו ההשראה נמוגה (או שמא זה ההפך?).
כן, הוא בעצם ההשראה שלי המעניקה לי את כוח הכתיבה שלי. בשבועות האחרונים הוא התאשפז לתקופה. אני מניח שהוא היה צריך מנוחה. לפחות שיודיע מראש.
דו"ח זה נכתב בדם, יזע ומילים.
//גבי קלור