טו מאץ'

הבעיה של הדור שלנו זה המבחר. טו מאץ׳ אופציות יש לנו לכל דבר בחיים האלה. פעם זה לא היה ככה, היית רוצה חלב היית הולך לחלבן. אין תנובה, טרה, שטראוס, מחלבות גד, נועם, מולר, אורית פוקס. בקבוק חלב מחכה ליד הדלת מהיצרן לצרכן. בלי שאלות ובלי התלבטויות, זה מה יש. לא מתאים לך תתנייד. לירדנים.
היום מכל מוצר צריכה שאתה שוקל לקנות יש לך עשרות חברות שמתחרות על הזכות לעשוק אותך ואם אפשר אז באופן קבוע ושיהיה במזומן. עכשיו לא שתחרות זה רע, אבל מה היה רע שהיו מחליטים קצת בשבילנו. מי צריך ארבעים ושבע סוגים של מסטיק? כל קנייה במכולת הופכת להיות רצף של הכרעות הרות גורל, באמאשלכם תשחררו אותי מזה.

וזה ממשיך גם ליחסים שבינו לבינה. פעם היית מכיר את אשתך האופציונלית לעתיד בדרכים הגיוניות כמו לימודים, עבודה, פלאפל שלום. ואם היית פוגש מישהי אקראית היית צריך להכות בברזל באותו רגע, בום. לא הכית? גיים אובר, פיניטו לה קומדיה, הכל עובר עליך וקקה בידיך החתולה מיצי נשכה לך ת׳ציצי. ומה היום? אתה רואה מישהי חמודה ואתה אפילו לא מתאמץ לדבר איתה. רואה את התג שם של החולצת אייס קנה ובנה שלה, באותה שניה שולף את הסמארטפון s6 פלטינום z2x מגה הרץ שלך ומציע לה חברות בפייסבוק בלי להחליף איתה מילה או מבט. ואם חלילה לא מצאת אותה בפייסבוק או בטוויטר או באינסטוש אז אתה מיד מעלה לסטטוסים מצייצים פוסט מרגש ודביק כמו בזוקה בטוסטר, שמספר על כך שפגשת את נערת חלומותיך בקו 21, היה לה ביד צמיד זהב ופלאפל משלום פלאפל, נזלה לה טחינה על הכתף וכמה שזה היה חמוד.

9Rooms

איפה נעלמה התמימות של פעם? איפה הימים שהיית מבקש טלפון מבחורה והוא היה מתחיל בקידומת 02 וכשהיית מתקשר אבא שלה היה עונה לך ועורך לך שעה וחצי סיווג ביטחוני, כזה ששמור רק למאבטחים של רוה"מ לפני כניסתם לתפקיד. בסוף השיחה הוא היה מבשר בשמחה שעברת את שלב המיונים הראשון ושהאמא תיצור איתך קשר בימים הקרובים להמשך התהליך.
עכשיו תגידו לי מה היה רע לאדם, ההוא מהתנ"ך. באה לו איזה אחת, חוה, שמבחינתו היא שיא הבריאה, הבחורה הכי יפה עלי אדמות, הצ׳וצ׳יה של גן עדן. את זה הוא היה אומר גם אם היו לה חצ׳קונים במצח, פרצוף של עטלף וזקן של ההיא/הוא מהארוויזיון. כי בתכלס אין לו למה להשוות, זה הדבר היחיד שהוא מכיר והיא מבחינתו בונוס. זה או זה או להמשיך לדבר עם הנחש על תפוחים.

9Rooms

וישנה בעיה נוספת. נניח שבכל המבחר הזה שקיים מצאת את מה שאתה אוהב. נגיד אני אוהב דגני בוקר של שוגי. שנים שאני לא מחליף את השוגי בשום דגנים אחרים, גם אם זה תוצרת חוץ, עם פצפוצי שוקולד, בריא יותר, חריף יותר. לא מעניין אותי, אני עם השוגי שלי, נעול עליו. אבל מה קורה שביום בהיר אחד הם כותבים לך על האריזה שמדובר במתכון משופר? מה היה לא טוב שצריך לשפר? והמתכון המשופר די מבאס בלשון המעטה. הוא קצת מציק וחופר, ולא נראה טוב כמו פעם. וכשאתה בא לצאת עם חברים לערב גברים הוא עושה לך פרצופים. הוא מצפה שתבין לבד למה הוא עצבני ולמה הוא כועס עליך, וגם מפריע לך לראות מונדיאל ומגהץ לך את האשראי אחת לשעתיים בטענה שזה הכיף שלו ושתכלס זה הכל בשבילך ואוף איתך. מעצבן אחד. עצובי.
שורה תחתונה, אל תאמינו כשמוכרים לכם מתכון משופר. לבנתיים, עד שאמצא את השוגי שלי עם המתכון המקורי, עברתי בסופר וקניתי לי צ׳יריוס, עוגי, סינימיניז ודליפקאן..

//ארז הדר