זה חזק ממנה הפעם, העיניים שלה נסגרות קלות, ושלוש שעות של זריעה, השקיה, דישון, ריסוס ושנת שמיטה מתפוצצים בביס מהפרי הבשרני והמתוק הזה. כל המיץ הסמיך הזה ממלא לי את הפה, נוזל לי על הלשון וכמעט משפריץ החוצה. וואו היא כל כך טעימה שבא לי לשים אותה בבלנדר עם בננה וחלב מסוכר.
בקיצור, אנחנו אצלה בחדר והיא מגלגלת ג'וינט ומניחה אצלי ביד בקבוק של ג'ין, דקה אחרי שעברתי את הנסיעה הקשה בחיי. שנינו שיכורים על האופנוע המקרטע הזה שבקושי מסוגל לסחוב את עצמו, נוסעים על דרך עפר לא אחידה שעוברת בתוך יער חשוך בלי טיפה של אור, חוץ מהאור החלש שיוצא מהפנס המאובק של האופנוע, עליות על פול גז ב10 קמ"ש, וירידות שמצריכות את שני הברקסים, תוך כדי שהיא מחזיקה לי את החזה עם יד שמאל, ובידה הימנית היא מחזיקה אייפון שמנגן מוזיקת טראנס חופרת שמוצמד לי לאוזן.
מי בכלל צריך ג'וינט עכשיו, למה להרוס את הסטלת אלכוהול המחרמנת הזאת?!
אני מזייף שלוקים של ג'ין מהבקבוק (כי לא אומרים לא לרוסי שמביא לך אלכוהול כמו שלא מעליבים אמא מרוקאית שדוחפת לך אוכל).
"בוא יורדים לחוף", (מהה? למהה? אנחנו כבר יושבים על המיטה שלך למה להתרחק?!)
בקיצור, אני שוחה לכיוונה ערום, כשאני בהיי עילאי מטורף…חצי שעה אחרי שהיא לקחה אותי לנקודת תצפית שכללה טיפוס של 500 מדרגות בחושך מוחלט, ואחרי שהיא מעדה וכמעט החליקה לתהום ובשנייה האחרונה תפסתי אותה וניצלתי מעשר שנים בכלא התאילנדי על גרימת מוות ברשלנות תחת השפעת סמים, ואחרי שהתברברנו ביער ולא היה לה (ולי) מושג איך מוצאים את הדרך החוצה בגלל הג'וינט הארור הזה. שומע כלבים נובחים לעברנו, מקבל פלאשבק של ניווטים מהצבא. שולף את הפנס בטלפון בתקווה שכלבים בתאילנד מגיבים לפנס כמו כלבים בדואים.
ממש במזל מצאנו את השביל עיזים המוסתר הזה שחולף על פני בקתות עץ נטושות על קצוות הצוק בדרך חזרה אל החוף.
היא מניחה את השמיכה על החול, מורידה את הכפכפים המאובקים, ומתפשטת בכזאת טבעיות כאילו בני האדם אמורים להסתובב ערומים בטבע והבגדים שעלינו זה נטל שאנחנו סוחבים עלינו ממש בטעות.
מדהים איך אין לה טיפה של מבוכה או היסוס. אוי אלוהים. היא כל כך מושלמת, המח שלי מתקשה לישב את ההזיה שהעיניים שלי רואות. חשבתי שסצנות כאלו הן המצאה שקרית פרי דמיונם של תסריטאים שמקבלים כסף על למכור לנו אשליות.
היא נשארת רק עם תחתונים ורצה לכיוון המים, נעצרת לפני, מסתובבת ונכנסת בהליכה אחורה מתגרה וצועקת בחיוך: "come'on idisoda", מחזיר לה חיוך מובס ומתפשט לגמרי, לא משאיר את התחתונים ולא משאיר ספקות לכוונות שלי.
נכנס איתה למים, היא שוחה עם עצמה, אני צף על הגב מסתכל אל הכוכבים ומחייך, שוקע עם האוזניים מתחת למים ועושה עצירה רגע במחשבות, נותן למח כמה שניות הפסקה כדי לאפשר לו לקבע בזיכרון את תחושת האופוריה הזו שאני נמצא בה.
אני שוחה לכיוונה ערום, כשאני בהיי עילאי מטורף… מחזיק לה את היד, מתקרב כדי לחבק אותה, אבל היא מתרחקת (מה? למה?) ומוסיפה בתקיפות: "בלי נגיעות" (ולא בטון שובבי שמתכוון ל דיי תמשיך), היא בורחת החוצה ומשאירה אותי לבד במים. התחושה מתרסקת שוב, הבועה של האופוריה מתפוצצת מעלי ומשאירה אותי ערום בחושך במים לבד. אני מתחיל לחשוש שוב כמו ברגע ההוא שהיא לא רצתה להתנשק, וכמו ברגע ההוא שהיא נטשה אותי לכמה דקות לדבר עם מישהו אחר וכמו ברגע ההוא שהיא היססה שביקשתי את המספר שלה.
בקיצור אני מתעורר בבוקר במיטה שלה ערום לגמרי,
המשך בחלק הבא…
//עמית לדור