השבוע התכנסה בניו יורק תעשיית הפרסום האינטרנטית בכנס ה Digital Content NewFronts שבו חברות התוכן הגדולות מציגות את התוכניות החדשות שלהם בנסיון להביא את מיליוני הדולרים של המפרסמים אליהם לאתר.
כשמדובר בפרסום באינטרנט, אנשי המכירות אוהבים לדבר על איך בעולם הווידאו האינטרנטי הכל מאוד מדוייק. המפרסם רוצה להגיע לנשים שקנו בשנה האחרונה מכונת קפה? "אין שום בעיה!" הם יצהירו. אבל כן. יש בעיה. והבעיה היא שאף אחד לא באמת צופה בפרסומות האלה. או יותר נכון, אף אחד לא צופה ביותר מ50% מהפרסומות האלה. למה, אתם שואלים? כי זרקו את הווידאו שלכם אי שם בתחתית הדף וגרמו לו לנגן מיד בהפעלת העמוד, מבלי שהגולש בכלל יודע שזה קורה. וזו רק דוגמא אחת לאיך שזה קורה.
המפרסמים מקבלים דוחות אקסל יפים שמראים כמה הווידאו שלהם רץ ומיד רצים להראות לבוס שלהם כמה צפיות הם השיגו. אף אחד לא שואל איפה הווידאו רץ, מתי, ואיפה הוא נמצא על הדף. ומי שכן שואל מקבל ערבוב שלא היה מבייש את אבו אדהם.
ההבטחה לדיוק בקהל היעד היא מה שמושך יותר מ 2 מיליארד דולר בתעשייה שהכפילה את עצמה בארבע השנים האחרונות. מדובר בהמון כסף שנשפך כי מפרסמים לא יודעים לשאול את השאלות הנכונות. תעשיית הווידאו האינטרנטית מערבת בתוכה נתונים טכניים שמיועדים לבלבל את מי שלא מכיר את המונחים. נשמע מוכר? כן, זו בדיוק השיטה של וול סטריט, וחברות כלכליות שמצליחות פשוט לבלבל את עובדי הממשל שאמורים לפקח על התעשייה.
בכתבה המעניינת הזו בניו יורק טיימס חושף דייוויד סגל דוגמא של לקוח אחד שרצה שהפרסומת שלהם תופיע ב"אתרים של אמהות". הם חתמו על הסכם עם חברת ההפצה והדגישו שהם מעוניינים בפרה-רול: אותם פרסומות שרצות לפני שאתם מתחילים לראות תוכנית במאקו או כל אתר רשמי אחר. כדי להפעיל את הווידאו, הגולש היה צריך ללחוץ פליי, מה שמאוד נפוץ פה בארה"ב. עד כאן הכל סבבה, נכון? הכל הרגיש סבבה עד שהם ביקשו לראות דיווח של האתרים שבהם הפרסומת שלהם הופיע. הם נענו בשלילה בטענה ש"אי אפשר להוציא רשימה כזו" ואחרי התעקשות, חברות ההפצה הביאו להם רשימה מאסיבית של אתרים שלא איפשרה להם לדעת אם היא מדוייקת או לא. אז הלקוח שכר חברת אימות (חברות כאלה ניהיות סטנדרד בתעשייה) שתפקידה לגלות איפה הווידאו הזה באמת רץ. מה שהם גילו החריד אותם.
לא רק שהפרסומת שלהם רצה אוטומטית בתחתית של אתרים, היא גם הופיעה באתרי פורנוולמרות הדרישה שלהם שהיא תופיעה במסכים גדולים (כלומר במחשבים), רוב הצפיות הגיעו מסלולר.
פה בארה"ב, לקוחות מתחילים להבין שמשחקים איתם והם מתחילים לדרוש יותר נתונים מחברות ההפצה. אבל הם עדיין נשארים באפלה כשזה נוגע להפצת הפרסומת שלהם. הבעיה היא שהדרישה לצפיות פשוט גדולה מכמות האתרים הנורמלים. פשוט אין מספיק מקום. אתרים כמו NBC.com או NYTimes.com פשוט מתמלאים מהר ואז חברות ההפצה מתחילות לחפש עוד מקומות לזרוק את הפרסומות בכדי להשיג את הצפיות.
זו תעשייה מלאה בשקרים, או חצאי שקרים שמבוססים על הבורות של הלקוח. רוצים צפיות? אין שום בעיה. (לא נגיד לכם איפה שמנו את הווידאו) אה, אתם רוצים רק סוג מסוים של אתרים? אין שום בעיה (לא נגיד לכם מה חלוקת הצפיות). מה זה? אה, אתם רוצים רשימה ספציפית של אתרים להופיע בהם? אין שום בעיה (לא נגיד לכם שהופעתם באתרים האלה רק פעם אחת וכל שאר הצפיות מגיעות מאיזה משחק בפייסבוק שלא קשור אליכם).
הבעיה הכי גדולה כרגע זה שיותר מידיי אנשים עושים יותר מידיי כסף מהסטטוס קוו.
גף' סמונס, מנכ"ל חברת הפרסום M80 הגדיר את זה יפה כשאמר ש"כרגע, אין לאף אחד סיבה אמיתית לנקות את התעשייה הזו."
איורים על ידי רוס לסלי ביין המוכשר.
קומיקאים שאתם חייבים להכיר
ג'נה פרידמן! ג'נה היא "כתבת שטח" בדיילי שואו וסטנדאפיסטית בחסד. היא הופיעה בכל רחבי ארה"ב וכמובן שההופעות הטלוויזיוניות שלה עזרו למצב אותה כאחת הטאלנטים שצריך "לשים עליהם עין" בתעשייה. הנה היא מדברת על הביקור הראשון שלה בברלין ודייט עם גרמני כועס:
//אביתר גור