קשה לנו להודות בקול רם בכשלון, זה לא משהו רע. אני חושב שזה הטבע שלנו.
בעיקר בדור שמקדש וסוגד ל"אני", דור שחשוף וערום ברשת כלפי כל.
חי ומתנהל במציאות וירטואלית ותמיד רוצה להשיג. לנצח. להיות טוב יותר מהאחר.
גם אני אישית, לא ממש אוהב לקרוא לזה ככה אבל אנחנו נכשלים הרבה. כל יום.
אני קורא לזה שכר לימוד. לפעמים הוא מתבטא בזמן ולפעמים בכסף.
אבל לרוב השכר לימוד גובה מאיתנו המון אנרגיות ומסתיים בנקודה של התשה מנטאלית.
שילמתי השנה שכר לימוד יקר.
פרויקט שהיה חשוב לליבי והייתי מעורב בו, הגיע לקצה חיוו.
הושקע בו כסף, זמן ובעיקר משאבים נפשיים רבים.
צילום: (visualphotos.com)
זכיתי להבנות. כי רק כך אנו לומדים. רק כשמשלמים שכר לימוד.
מאוד "נוצץ" להיות יזם. אבל הדרך קשה, ארוכה ולא תמיד מתגמלת.
אני מבין היום שיש לי עוד המון מה ללמוד.
מבין שאני נמצא רק בתחילת הדרך.
שצריך לצבור ניסיון רב בתחומים שונים. צריך לבנות את מערכת הקשרים.
להבין איך ולמה התעשייה עובדת כמו שהיא עובדת ולאן פניה מועדות.
לעבוד קשה מאוד ולהוכיח לעצמי, שיש לי את הבטחון, את האומץ ואת הידע, לעשות את זה שוב.
אבל צריך לעבור דרך.
אני חוגג השנה "עצמאות הפוכה".
קל ומתבקש לקרוא ליזמים לצאת "לעצמאות" בשבוע הזה.
"לכו תגשימו את החלום". "נמאס לנו לקבל הוראות". וכל שאר הקלישאות השחוקות.
אני אלך נגד הזרם.
כי קשה יותר להגיד: "צאו לעצמאות הפוכה".
אחרי ששילמתי את שכר הלימוד הגעתי למסקנה,
העצמאות שלי נמצאת כרגע בלעבוד לא במיזם שלי. לעבוד עבור אחרים. לעבוד עם אחרים.
אבל אני לא מסתכל על זה כך.
זהו הזמן שלי לאסוף ולהכין את ארגז הכלים לרגע האמיתי שבו אחליט שאני מוכן להיות יזם. על כל המשתמע מכך.
אני צמא לידע ואני מחבק אותו. צמא לקבל את כל מה שיש לעולם לתת לי.
רוצה להבין. רוצה ללמוד. רוצה לעבוד. רוצה לעשות דברים. דברים משמעותיים.
אני רוצה לשנות.
צילום: (visualphotos.com)
כמו מדינת ישראל, גם הדרך שלנו לעצמאות היא מעין רכבת הרים.
היא רצופה בהפתעות, מכשולים ואתגרים אותם אנו נדרשים לנצח.
וכמו המדינה, גם אני, גם אנחנו – נעשה זאת. וכשיגיע הזמן שלנו, נגיע לעצמאות הזו שאנו כל כך כמהים לה.
אז כרגע, אתחיל מבפנים.
כי זה המקום שנכון לי להיות בו.
ואחר כך. אחרי שאכין ואבנה את ארגז הכלים שלי.
אחרי שארגיש שאני מוכן באמת.
תצטרפו אלי ונשנה את העולם. ביחד.
//אורן כוכבי