בגיל 24, היא כבר ידעה בדיוק איך עומדים להיראות החיים שלה.
עוד כמה חודשים, כשהסמסטר השני של השנה השלישית יגמר, היא תלך עם השותפות ליום הסטודנט בקמפוס ושם היא תכיר אותו. יותר נכון, בהופעת חצות של ברי סחרוף, בדיוק כשסולו גיטרה מחשמל יסלול פתיח ל'אמונה עיוורת' וכל הקהל יצטרף לפזמון המשותף, "הכול או כלום כבר אין לי כוח…"
הוא יגיד שהוא סטודנט בחוג לתסריטאות, היא תגיד שהיא סטודנטית בחוג לצילום, והם יזכרו שיש סיכוי שפעם, אולי בשנה הראשונה, הם ישבו במרחק שתי שורות זו מזה באודיטוריום ולא יאמינו שפספסו אחד את השנייה כל השנים. ברי ישטוף אותם ב'מונסון', ולרגע היא תחשוב ש"זה הכול חלומות", אבל רק לרגע.
בסוף הערב, אחרי שישתו בלי הכרה ויסכימו שלא קל לעשות אמנות בישראל, הם יחליטו לחתוך; הוא יגיד שלרכוב על אופניים כשאתה שיכור זה מסוכן. היא תסכים ותרד מהמדרכה לעצור את המונית הראשונה. הם יתנו לנהג כתובת סתמית רק כדי שיוכלו להמשיך ולטייל ברחובות העיר, אבל איכשהו הם יתחילו ללכת לכיוון הדירה שלה.
בכניסה לבניין הם יזמזמו יחד את 'עיר של קיץ' ויקפידו להדליק את האור בחדר המדרגות בכל שלב של מבוכה. כשיסיימו לשיר, הוא יביט לה עמוק בעיניים וידביק לה נשיקה. היא תיפול אל בין זרועותיו, מרוגשת וחסרת פחד, ותוביל אותו לתוך הדירה. השותפות שלה יעשו עצמן שהן לא שומעות, אבל היא מצידה כלל לא תנסה לעשות הצגה או לחשוב שאולי זה מוקדם מדי.
"Image courtesy of [phanlop88] / FreeDigitalPhotos.net"
הוא ילטף אותה כל הלילה וגם בבוקר שאחרי; היא תציע פנקייק, הוא ישלוף את המייפל וימהר לרדת למכולת לקנות גם פירות, ובשום שלב הוא לא ישאיר כלים מלוכלכים בכיור או סימני שאלה. הם ישבו ויתלטפו יחד במרפסת, יסתכלו מגבוה על עוברי האורח שנעים ממזרח למערב, וכשיגיע הערב, ונדמה יהיה לה ש'עוד חוזר הניגון', הוא דווקא לא ימהר ללכת, והיא מצידה גם לא תמהר לסלק.
הם ילמדו יחד למבחנים העיוניים, ילכו לסרטים בסינמטק ויעדיפו להשמיע בפטיפון את 'אמלי', כי לא רק שזה תפקיד חייה של אודרי טוטו, אלא גם הפסקול, כך הם יסכימו, עושה חשק להתאהב. הם יסעו לצימרים בצפון ולפסטיבלים בדרום ויאכלו בכל המסעדות המפנקות שבמרכז.
באוקטובר, עם סיומו של חוזה הדירה, היא תגיד לשותפות שהיא עוזבת ותעבור לגור איתו בדירת שני חדרים שיש להורים שלו בדרום העיר; הוא יפנה לה מקום בסלון, בו תעמיד את ציוד הצילום. היא תביא איתה קלסרים ריקים שיוכל לתייק בהם את כל סיפוריו. וכשהם יריבו, כי לפעמים גם זוגות מאושרים רבים, הוא ימהר לפייס והיא תמהר לסלוח, ותוך סקס סוער היא תחשוב לעצמה שזה דווקא לא קשה להיות בזוגיות.
בסוף הלימודים הוא יציע לה נישואים. זה יהיה במהלך חופשת הקיץ שיעשו במקסיקו; הוא יבקש ממישהו עם סומבררו לנגן סרנדה רומנטית, היא תלבש שמלה פרחונית חסרת כתפיות ותרגיש נורא נורא יפה. וכשהוא יכרע ברך, היא תכרע גם, וכל המקסיקנים ימחאו להם כפיים.
"Image courtesy of [phanlop88] / FreeDigitalPhotos.net"
הם יתחתנו במשק של ההורים בצהרי שישי אביבי; לאורחים הם יקרינו את פרויקט הגמר שעשו יחד – תסריט שלו, צילום שלה – על שני כלבים שחורים שנטפלים לחתול. ברי יחתום את הסרט ב"קצה של חיוך לזה שינצח", וכל החברים יזילו דמעה.
כמה חודשים אחר כך היא תיכנס להריון, ובקיץ שאחרי היא כבר תלד ילד או ילדה, זה לא באמת משנה. ההורים יקנו להם דירה חדשה בצפון הישן ויהיה בה מלא מקום, גם לציוד הצילום וגם לשידת ההחתלה. ובדירה החדשה יהיה מלא אור ומלא השראה וגם רוח מעולה מהים, ומתחת לשכבות היא לא תרגיש ש"חסרים לה רגעים", להפך, יהיה זה "זמן של מספרים".
הוא יעבוד כעורך תוכן בערוץ טלוויזיה כלשהו, היא תטייל עם העגלה בשדרה ותשב עם חברות הריוניות בבתי קפה, ומפעם לפעם היא תשלים הכנסה בצילומי סטודיו, או תיקח על עצמה לצלם הפקות אופנה מרהיבות. כך או כך הם ירוויחו ביחד מספיק כסף בשביל לטוס לפחות פעם בשנה למקום אקזוטי אחר. בסופי שבוע הם יבקרו את הסבים והסבתות – שבת אצלו, שבת אצלה – ופעם בחודש לפחות, הם ייקחו בייביסיטר לילד או לילדה וילכו לראות כל סרט בסינמטק, זה לא באמת משנה.
את החלום הזה היא חלמה בחורף, וכשקר ורטוב, חשוב להיצמד לתוכניות חמימות.
זה נתן לה תקווה והיא התחילה לספור בקול רם את הימים עד לסוף הסמסטר, אך כשפרסומים על יום הסטודנט התחילו לעלות ברשת, היא הופתעה לגלות שברי לא מופיע השנה.
//טל עזר