לכולנו יש שאלות פילוסופיות כבדות שמעסיקות אותנו, כמו: "האם קיים אלוהים?", "האם יש חיים אחרי המוות?", "האם תצא סדרה טובה יותר משובר שורות?". המון שאלות מעצבנות שכאלה.
לאחר שעניתי על השאלה השלישית ב- "לא" מוחלט, עברתי לשאלה הבאה. יצא לי לחשוב הרבה על לאן הולכים אחרי שעושים צ'ק אווט בעולם הזה. חשבתי בהתחלה על גן עדן, מקום קסום שבו לא צריך לעבוד אבל כולם יוצרים משהו, חיוכים זה עניין שבשגרה ונשים סקסיות בביקיני נמצאות להן בכל פינה.
אחרי 26 דקות של פנטזיות לאור יום הבנתי שאני דביל והמשכתי לחשוב על הסוגייה שמולי.
ואז צצה לי השאלה – "למה זה משנה?"
9gag.com
הרי גם אם הנשמה שלנו ממשיכה הלאה הזיכרונות שלנו נשארים במוח ובלי הזיכרונות שלנו הכול מתחיל מחדש. ודווקא פה מצאתי את התשובה שלי, התשובה שהסתדרה לי הכי יפה בראש, מכוסה לה בשמיכת פוך בפינה של האונה הקדמית שלי מבלי מפריע.
כולנו, גם את וגם אתה, וגם הוא ובמיוחד היא, בסך הכול כלי לייצור ואיסוף זיכרונות.
כשאנחנו נולדים אנחנו מתחילים לייצר זיכרונות שאנשים אחרים אוספים בשבילנו ועם השנים אנחנו מתחילים גם לשמור זיכרונות שבאמצעותם ניתן לאנשים את מתנת החיים שאחרי המוות.
לדוגמא: כשאני שומע שיר של הביטלס – כל חברי הלהקה קמים לתחייה, כשאני קורא ציטוט של איינשטיין הוא קם לתחייה, כשאני משתמש במחשב באפל – ג'ובס קם לתחייה וביל גייטס מקבל התקף לב קטן.
אבל זה לא מספיק להחיות אנשים, אנחנו צריכים לדאוג גם לעצמנו. הזמן שלנו בחיים הוא הזדמנות פז, כי כל עוד השעון דופק אנחנו יכולים לשנות את תאריך המוות הסופי שלנו. כשאנחנו אומרים לאימא שאנחנו אוהבים אותה הזיכרון הזה ישמר אצלה תמיד, כשאנחנו מעודדים מישהו לקחת את הצעד שהוא כל כך פוחד ממנו אנחנו נשמרים אצלו בזיכרון לנצח. כל אינטראקציה שלנו עם הסביבה הקרובה יכולה לזכות אותנו בעוד כמה שנים בעולם של אחרי המוות.
תחשבו על זה בתור משחק שבו המשימה שלכם היא לאסוף כמה שיותר זיכרונות מהעולם והאנשים שבו, וכדי לצבור נקודות בונוס אתם צריכים לייצר כמה שיותר זיכרונות בשביל אנשים אחרים.
הסיבה שהתשובה הזו התיישבה לי כל כך טוב בראש היא כי זו התשובה שנותנת לי הכי הרבה תקווה ושקט נפשי. היום הוא יום הזיכרון לחללי צה"ל וחלק מכם כואבים מאוד ביום הזה כי איבדתם מישהו. בשבילכם זה לא רק "עוד" חייל, זה אדם שאתם נושאים עליכם את הזיכרונות שלו ובזכותכם הוא חי עוד קצת. כל אותם האנשים שאיבדנו אולי לא איתנו פיזית אבל אנחנו יכולים להרגיש אותם, אנחנו יכולים לזכור את החיוך שלהם כדי ליצור מחדש את החיוך שלנו, לחיות על פי האמונות שלהם כדי לתת להם עוד קצת השפעה על היקום, לספר את הסיפורים שלהם כדי לחיות אותם מחדש. המוות אולי מסמן לנו מתי נגמר משחק איסוף הזיכרונות אבל מאותו הרגע כל מה שאספנו עומד לשירותנו ואף אחד לא ייקח את זה מאיתנו.
המשחק נגמר מהר ואין לנו זמן לבזבז, תחיו במטרה ליצור כמה שיותר זיכרונות לסביבה שלכם. זו תהיה המתנה שלכם לעולם. ואם לא תעשו את זה בשביל עצמכם אז לפחות תעבירו הלאה את הזיכרונות שאספתם מהאנשים שחשובים לכם. מגיע להם לחיות לנצח.
//איתן שטיינקורט