בס"ד
גם אני נחלאוית.
לא עשיתי צבא, עשיתי שירות לאומי קרבי – 11 ילדים שלא רואים אף אחד מטווח אפס, גם לא את עצמם.
אחת לחודש סוגרת שבת וחוזרת לפנימיה בכל מוצ"ש, כל יום על הרגליים בין 10 ל-14 שעות.
לא ניצבתי אל מול פניו של המוות.
בסרטון אנו יכולים לראות סיטואציה בה נשקפת סכנה לחייו של אדם.
אם נתעלם לרגע אחד מהעובדה שהוא נושא נשק וחייל חדור ברוח צה"ל הציונית, באופן פשטני הוא פשוט בחור בן 20 לכל היותר שעושה משהו שהכריחו אותו לעשות בעוד 48% מחבריו במדינת ישראל השתמטו מאותו שירות קרבי בדיוק.
בואו לא נשכח שלאותו בחור צעיר יש נהלים הוא לא יכול להגן על חייו אלא אם יש סכנה ממשית לחייו או אם יש נשק דרוך מולו. אבן מטווח 50 מ' אינה נחשבת סכנה ממשית ולכן החייל לא יכול להגן על עצמו.
הפועל היוצא מכך שהוא שעל פי חוק החייל אמור להפקיר את גופו ונפשו לסכנה שאינה מוגדרת כ"ממשית" אך יכולה לפגוע בו.
זה לא רק אתם, אכן מיתמר ריח של תחום אפור.
מאחר ואני סך הכל בת שירות מפונקת לשעבר ניגשתי לאחד מחברי שהיה מפקד בחטיבת כפיר על מנת לברר את העניין.
מה זה אומר סכנה ממשית?
"נשק דרוך מול הפנים שלך או כל סכנה אחרת ברגע נתון, אבל סכנה שיכולה לפגוע בך".
אבל מה זה אומר? אם זורקים עליך אבנים, אתה יכול למות לא?
"תראי, אבן מטווח 50 מ' לא נחשבת סכנה ממשית. אפשר להתחמק מזה איך שהוא ולקוות שזה לא יפגע בך, נשארים עירניים עד שקורה משהו . אין ברירה".
יצא לך להיקלע לאירועים כאלה ?
"כן בעיקר אירועים של זריקת אבנים שבהם אתה שרוי במצב מבולבל מול הסכנה שנשקפת ומול הנהלים".
מה הנהלים?
"אם יש סכנה ממשית מולך אתה לא יכול ישר לירות, אתה צריך לדרוך את הנשק ולהזהיר את הבנאדם שמולך. להגיד לו – עצור או שאני יורה, אבל אסור פשוט לירות. צריך להשתדל לכבד כמה שיותר חיי אדם"
בתור מפקד בצה"ל מה דעתך? איך הרגשת עם זה כשהיית צריך להעביר את הנהלים הללו לחיילים?
"גם בתור אדם ובתור מפקד אין מה לעשות מרגישים מפגרים כשמעבירים להם את הנושא הזה כשאתה אפילו לא יודע להסביר אותו לעצמך עד הסוף.
אבל אי אפשר לשחק עם זה, זה תחום שאין מה לעשות אלו הנהלים שנקבעו לא ע"י הצבא.
ידוע שהמדיניות לוקה בחסר בנושא הזה אבל הצבא הוא גוף מדיני ופועל ע"פ הוראות מגבוה".
בסרטון הבא ניתן לראות את עידו גל רזון, בחור הסובל מפוסט טראמה עקב אחד המבצעים הצבאיים הגדולים בעזה בהם ננטש ע"י 300 חיילים לאחר שפוצץ 9 מנהרות לבדו.
עידו אינו קיבל בזמנו (גיל 26) סיוע מהצבא או מהמדינה, לבעלי לב חזק בלבד:
אז מה קורה פה בעצם?
לוקחים ילד בן 18 שוללים ממנו את זכות הבחירה מחדירים בו רוח חדשה ואחרי שמוציאים לו את המיץ במשך שלוש שנים תמימות הוא נזרק לחיים.
בלי טיפול, בלי עזרה, בלי הכוונה, בלי זמן לעכל את כל מה שקרה ממציאות של כיתה י"ב בגרויות ים ומסיבות למציאות של חיים אחרי שירות קרבי.
"משתמשים" בו .
יש פלא שהרבה מהם בורחים אחרי צבא הכי רחוק שאפשר ועושים סמים כדי לשכוח כמה שיותר?
//גלי אסתר אמגר