ראשית שבוע, תם חג החירות, הגיע זמן שגרה. קמה בבוקר ליום חסר תכלית, עם תקווה בלב שמשהו יניב. טלפון מזייף, המחיר גדול מדי, המצלצלים עוד שניה במינוס. אימא אדמה חסרת אונים מעניקה ממה שאין לה. הלו? מישהו שומע? יש פה מישהי עם פרפקט פיצ', מחכה להזדמנות. היא עברה מסע ארוך של התפתחות, עכשיו הגיע זמנה. פוסעת ברחובות עיר ללא הפסקה, מייחלת לנס שיעיר את צימאונה. כרס פזם מתפתחת, הראש טיפה כואב. "מתמודדת זו אני", מביטה לעצלנות בעיניים כבדות, מפסיקה להדחיק, נוחתת לקרקע מציאותית.
משחר ועד לילה לא ירגיע הגוף. זו את, את בתוכך, פאר היצירה, צאי החוצה, תדגמני לעולם, פרשי את כנפייך, את יכולה בעצמך, החופש קורא זו עונת הנדידה.
ציפור עם שיר בלב, מקננת על עצים ומה שחסר לה זה בעצם ביצים, לעוף הרחק אל מעבר להרים, לראות עולם ולחזור עם סיפורים. אז למה את לא מוצאת את הביצים החסרות כדי לעוף הרחק אל ארץ הפלאות?
בתוכי יודעת רווח, כי התנתק החבל שמחבר בין אתמול לבין למחר, הזמן אינו קיים. קמה אל תוך חלום מתוק, בו כל יום זה היום וכל שעה זו השעה. לו רק המצלצלים היו מחייגים ללא הפסקה. אך הנשמה מפונקת, צריכה לאכול גם חומר מענג, אחרת לא תוכל להתקיים. בינתיים חלום מתוק הופך לסיוט חסר טעם. אנינת טעם שכמותך! לא כל אחד יכול להרשות לעצמו מסעדת שף ואת רוצה הכול. זמן אינו מגביל, תמיד את יכולה. לשבת במושב האחורי זו אופציה שכבר אינה. תתחילי לנהוג, כי יש לך רישיון בקבלנות שאימא שילמה עד שתהיי שלמה.
בת 30 ומשהו, ממזמן הפסקתי לספור חצאים כמו זאטוטה, למרות זאת לפעמים מרגישה כל כך פעורה. כדי לקטוף פירות אצטרך אולי להתחיל מהתחלה, הזמן איננו כאן ועדיין בר השפעה. רק אתמול נולדתי אז לכו להזדקן, נתראה אולי בסיבוב, על זה אֹמַר אמן.
יום חדש, צו מילואים ראשון התקבל. האם זה המחיר של לגור בישראל? כאוס מאורגן של צפירות בכבישים, אנרגית סרק של הישרדות מתערבבת עם וויתור עצמי. עַם סגולה אנחנו ו"המצב קשה", מילת הקסם ביטחון מקדימה את כולם בחיפזון. איך אפשר להשתלט על ההגה מבלי לעשות תאונה, כשאנשים דוחפים בתור ללא תקנה. להלחיץ ללחוץ, אין כבר כוח, הגיע הזמן להפעיל את המוח.
כף זאב אירופאית בטעם עָדִין יכולה להרגיע ולשחרר סיר לחץ היסטורי חם. חוסר שקט הופך לנוף של הרי אלפים מושלגים, הסכסוך נראה אחרת ממרום מגדל האייפל, חיים תקועים מתחילים לזרום במי נהר שוויצרי וצימר באוסטריה מזכיר לי מהי שלווה. לו רק המצלצלים היו מחייגים ללא הפסקה, הייתי נודדת לתפוח הגדול והעסיסי. וואו ! טעים לי בראש.
גבינת עיזים מקומית וחשק אדום, דופקים בדלתה של איכות חיים רצויה. צאי מהפינה, הבית בתוכך, הרצוי והמצוי יכולים להתחבר, המציאות שאת רוצה כבר קיימת ביקומך. הבחיני באור השחר, הקשיבי לקול דממה דקה, שוטי על זרם חייך בעונג, מבושמת ונלהבת מאביב ורוד.
הַבֹּקֶר אוֹר, הָעֶרֶב רַד, לונה פארק ענק של עתידים פוטנציאליים מתגלה. חֲרֹשׁ חוֹרֵשת וּזְרַע זוֹרֵעַת לקראת חג הקציר שֶׁבַּפֶּתַח, ניחוח אוורירי של צִפִּיָּה לתְּחִיַּת החיים. על רגלים נעמדת, לוגמת כוס מחשבות צלולות, הַכול אֲמִתִּי. משוחררת לחלוטין מכל מעצור. קשובה ומוכנה יצאתי לְדַרְכִּי.
//ניצן מוטיוק