סיפורנו מתחיל בדרכים – יותר נכון בדרך בין ירושלים לאוניברסיטה באריאל, 5אחת היפות במדינה!
אני אוהב את הדרך הזו! הכביש צר, אבל לשם שינוי אפשר לנסוע בקצב שרוצים- הדרך נפרסת וכמעט אין מי שיפריע. אחד הדברים שאני הכי לא סובל בארץ, זה שצריך להתאים את המהירות שלי לפי נהגים אחרים, שפשוט לא יודעים לנהוג; ובהתחשב בכך שאני חי תמיד לפי הקצב שלי, תארו לכם כמה זה מתסכל…
סביב הכול נוף ארצישראלי כהלכתו – גבעות ירוקות, שדות…נהדר!
ברקע הגראנג' הנפלא שאני כל הזמן מקשקש עליו לאחרונה.
אמנם אני בסך הכל בדרך לקורס משעמם – אבל הכול טוב ויפה.
ואז, לא תאמינו! פקק, ואם אתם מאמינים, תדעו שאני לא האמנתי. פקק בדרך לאריאל? ועוד בשעות הבוקר המאוחרות? WHAT ARE THE ODDS?!
מחכה, זה יסתיים בקרוב…אבל לא.
לא די שאני תקוע בשיירה שסופה אינו נראה לעין, גם מתחילה להשתרך אחרי שיירה ללא-קצה. אבל המצב-רוח טוב, המוסיקה נהדרת, אז נותנים לזה צ'אנס.
ופתאום, בנתיב הנגדי, בכיוון אליו אני נוסע (זאת אומרת כנגד התנועה) רכב של חפ"ק אלון (גדוד המילואים שלי אגב) ועוד אחד…ועוד ואיזה טנדר סגור ועוד וכך הלאה – לפחות שישה רכבים של אנשי-צבא (רובם בכירים).
טוב…לא ברור מה הולך כאן אבל משהו אחד ברור – להגיע לשיעור בזמן כבר אין סיכוי.
מביט במיכל-הדלק, שיט! ידעתי שיש מעט ואצטרך למלא, אך ציפיתי שהנסיעה תזרום ואוכל לחכות עד הדרך חזרה; אז זהו, שלא!
בלי לגלות מה הסיפור, עשיתי פרסה ויצאתי בדהרה לתחנת -הדלק הקרובה.
אבל אני, לא אשרוף לעצמי את כל הבוקר (הרי לקום מוקדם It's really not my cup of tea).
יש משרות-חדשות לחפש, נוסעים לקפה.
בתור בעל תואר פרופסור לבתי-קפה (בין שאר מקומות הבילוי האהובים עלי), ידעתי בדיוק מה יתאים לבוקר הנאה הזה.
קפה איתמר!
זה לא סתם עוד בית-קפה, הוא ממוקם במשתלה היפיפייה של הישוב "אורה".
כשאתם פוסעים מבעד "השער" (שער-עץ פשוט וסמלי), נחשפים בפניכם עשרות עציצים בשלל צורות וצבעים; מעוצבים בפשטות ובטיב-טעם ואתם מרגישים כאילו הגעתם לאיזה בוסתן.
גם בית-הקפה מופיע מיד – מבנה זכוכית שמשתלב במשתלה ממש כחלק ממנה ומלבד פאטיו, שנח לצד מפל-מלאכותי חמוד, מפוזרים גם מקומות ישיבה ממש ברחבי המשתלה עצמה.
הפעם ישבתי 'בפנים' קרוב לבר הגדוש בכל-טוב ולצד החלון המעוטר בשלל צמחים-גמדיים נחמדים.
השירות אדיב ונעים כתמיד, אבל יש לקחת בחשבון שמדובר במקום להירגע בו והקצב בהתאם. ההזמנה תוגש במהרה, אבל TAKE IT EASY.
פתחתי את המחשב על השולחן הרחב והזמנתי משהו סמלי: עוגה בשם "ספירל וניל" (גאוני- קרם וניל עם פירות-יער מצופה בשכבה דקה של שוקולד-לבן) והפוך קטן עם בייליס (כי קפה-רגיל אני יכול לעשות בבית, טוב מכל קפה אחר בחוץ). כשאתם מזמינים קפה עם אלכוהול, שימו לב שזה יהיה "בייליס"! או מינימום "קלואה"; כי לחושבים שקפה-אירי זה קפה עם אייריש-קופי, טעות בידכם; קפה אירי הינו קפה-חם עם וויסקי, שכבת שמנת מעל וגירודי גזר עדינים.
המנה הגיעה ומכאן נותר רק לשבת וליהנות מהאווירה הנעימה עם מוסיקה-הולמת ברקע, המון שקט ושלווה והמון-המון פסטורליות!
מיותר לומר שהכול איכותי וטעים במקום – אבל אומר בכל-זאת.
והמחיר, ממוצע למקומות כאלה מושקעים, הכול עלה לי 57 ₪ בלבד.
אין מה להוסיף! פשוט הנאה צרופה.
אז לכל מי שעובר במקרה באזור, אני מציע לקפוץ וליהנות מהמקום הנהדר הזה, מקסים ובלי יומרות.
//נמרוד אבנון