השיעור מתחיל בשמונה? אגיע בשבע וחצי. קבענו בתשע? אגיע ברבע ל, כזו אני.
צריכה לדעת שאני לא מפספסת כלום. כשאני בתוך מסגרת. שאני בסדר. קשה לי עם חוסר ודאות.
השינוי באתר של "מה וזה" קרה כבר די מזמן ועדיין קשה לי להסתגל. זה מכריח אותי להתמודד עם השינויים וקשה לי עם לי עם דברים חדשים. אני אוהבת שגרה, לדעת מתי אני קמה, מתי אני עולה על אוטובוס ואיך אני חוזרת הביתה. לדעת שהכנתי סנדביצים ללימודים ואין מצב שאהיה רעבה. שלקחתי מספיק בגדים ולא יהיה לי קר. שיש לי מטען לטלפון, כסף בארנק, מחברת, לפחות שני עטים עובדים, מרקרים וכל מה שאני צריכה.
אני אוהבת שיש לי תוכניות. תוכנית יומית של משימות או תוכנית חודשית – מתי אני אצל ההורים, מתי אני לומדת, מתי אני עוצרת. אני זקוקה ליציבות. אפילו את התוכנה של האייפון לא חידשתי כי זה מלחיץ אותי.
סמסטר ב' כבר מראה סימני גסיסה. שנה ג'. מילים גדולות כמו סטאז' ופרו סמינריון מאיימות עליי. קשה מאוד למצוא סטאז' כמורה לאמנות. עוד בשנה א' זה מה שאמרו לי. ומאז אני בחרדה לקראת הרגע הזה.
יש בי פחד גדול מאוד מהעתיד. מה יקרה אחרי השלב הזה. אחרי הלימודים. נותרה לי עוד חצי שנה ליהנות מהספק. ליהנות מתשומת הלב ומהפידבקים היומיומיים, ואז שנה ד'. אני לבד עם המשימות והאתגרים. אין גלגלי עזר.
התחלתי לחפש סטאז' בבית ספר קרוב למקום המגורים של הוריי, כי בחיפה אין סיכוי למצוא. עולות שאלות שאני לא יודעת איך להתמודד איתם כמו איך זה ישפיע על הקשר שלי ושל פיץ, כמה ימים בשבוע אאלץ להעדר ולהיות בצפון? ואם ירצו אותי שם לעוד שנה? שנתיים? קביעות? אני לא רוצה להכריח אותה לגור בצפון, למרות שבשבילי הוא הבית. הוא הפנטזיה.
פחד נוסף שיש לי הוא השגרה. וכאן אתם בטח מבינים כמה אני אדם של ניגודים. מצד אחד צריכה את המבניות והסדר, צריכה לדעת מה קורה כל יום וזורמת בשגרה ומצד שני מפחדת ממנה פחד מוות. כי השגרה משתקת ומשתלטת. ובלי לשים לב אני בת 50 עם ילדים גדולים ותובנה מקננת שנעלמתי בדרך. האמן הצרפתי אדגר דגה אמר שלכל אדם יש כישרון בגיל 25. לתפיסתו, הקושי הוא להיות בעל כישרון בגיל 50. וזה גבירותיי ורבותיי, הפחד הכי גדול שלי. שבכזאת מהירות וקלות המוזיקה, הכתיבה, היצירה, הכל ידחק לשוליים ויעלם.
לפעמים אני מפחדת שהשתגעתי.
שכל ההתעסקות עם עצמי מביאה אותי לקצוות. מודה שאני חוששת שמהבלוג שלי תחשבו שאני חרדתית ממש, כי אני כותבת הרבה על דברים שמלחיצים אותי. לרוב אני מתמודדת עם הלחץ והוא אפילו מביא אותי למקום טוב. אני מהאנשים שפועלים טוב בלחץ. אני מאוד מודעת אליו ולהשפעות שלו עליי, נותנת לו מקום ונותנת לו להביא אותי למקומות טובים יותר. מה שמזכיר לי להמליץ לכם ממש לראות את ההרצאה הבאה בטד- http://on.ted.com/UpsideOfStress.
ולעצלנים שבניכם, מה שהיא אומרת בעצם זה שלחץ מזיק לנו רק אם אנחנו מאמינים שהוא פוגע בנו. תכלס אם אנחנו מבינים שהפעולות הטבעיות של הגוף שלנו כשאנחנו לחוצים, נמצאים שם בשביל להגן עלינו ולאותת לנו שהגוף שלנו פועל כמו שצריך, הכל יהיה בסדר! בסופו של דבר, למרות שכולנו חווים מידה מסוימת של לחץ במהלך השנה, אם אנחנו בוחרים להסתכל על מתח כדבר חיובי אנו יכולים לשנות את הגורל שלנו.
אז יאללה, טל. זרמי. תיהני. מה שקורה צריך לקרות ושלל קלישאות וסטטוסים בפייסבוק.
//טל עוז