הרבה מכם כנראה לא יודעים, אבל אתמול התקיים יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם כמו בכל שנה ב-2 באפריל. הרבה מאיתנו נתקלו בילדים או בוגרים אוטיסטים בצורה מאוד שטחית – בסופר, ברחוב, בתחנת אוטובוס, בצפייה ב"פלפלים צהובים".
אני לא מתיימרת להיות מומחית בזה, או להבין יותר מאחרים, אבל כן יצא לי לעבוד עם אוטיסטים בצורה קרובה להבין קצת יותר מה זה בכלל כל הדבר הזה שנקרא "אוטיזם".
כבר סיפרתי לכם בפוסטים קודמים שלפני ארבע שנים נסעתי למחנה קיץ בניו-יורק מטעם הסוכנות היהודית. המחנה מכיל חניכים בשכבות גיל שונות, בנים ובנות, נוער במצוקה וילדים אוטיסטים מכל רחבי הספקטרום (בתפקוד גבוה או נמוך).
שלושה חודשים במחנה הזה שינו לי את החיים. כל מה שידעתי על אוטיזם, כל מה שידעתי על ילדים אוטיסטים וכל מה שידעתי על עצמי.
אוטיזם הוא משהו שסובב אותנו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים והוא מגיע בצורות שונות וברמות שונות. הילדים האלה, החניכות שלי, לימדו אותי יותר ממה שכל הרצאה על אוטיזם הייתה יכולה ללמד.
למדתי איך אפשר לתקשר איתם, כשכל ילד מתקשר בצורה שונה – לחלק מהם יש שפת סימנים מיוחדת משלהם, לחלק מהם צרכים מאוד מסויימים (הייתה לי חניכה שהייתה מתקשרת בעזרת לוח עם תמונות – היינו מצביעות על תמונה ושואלות האם זה מה שהיא רוצה לאכול…), חלק מהם פשוט יודעים לנהל שיחה מאוד מעניינת… הם חיבקו אותי, הם צחקו איתי, הם הרביצו לי, הם נשכו אותי (טוב, רק פעם אחת…) ובעיקר – גרמתי להם לאהוב אותי, כל אחד בדרך שלו, והם גרמו לי לאהוב אותם.
הם טובי לב, מקסימים ומלאי רגשות שפשוט צריך ללמוד לפענח. נראה לי שמה שהכי חשוב הוא לדעת שכולנו בני אדם, גם אם הם קצת שונים. אין שום סיבה לפחד ממי ששונה מאיתנו. להיפך, הרבה יותר קל לאהוב.
מה שבאמת צריך לקרות כאן הוא שאנחנו צריכים להעלות את הנושא הזה יותר בחינוך היום-יומי שלנו, בבתי ספר, בגן, בתיכונים וכדומה. ילדים קטנים שנתקלים בילדים אוטיסטים אחרים, אפילו סתם בגן משחקים, לרוב נבהלים מאוד, מפחדים מהם, צוחקים עליהם ובעיקר – לא יודעים עליהם כלום.
אם ההורים ידעו יותר, הילדים ידעו יותר. אם הילדים ידעו יותר, הם יהיו נחמדים יותר, אוהבים יותר, רגישים יותר לילדים אחרים. בסופו של דבר, וזה משהו שאני מאמינה בו בכל ליבי בלי קשר לאיזה נושא עומד על הפרק – הכל מתחיל בחינוך. אז אולי הגיע הזמן שמישהו שם במשרד החינוך ירים את הכפפה, ישכח קצת ממבחני מיצ"ב, בגרויות וציונים ויתחיל להכין תכניות ושיעורים שהם משמעות המשרד הזה – חינוך. אני מוכנה להיות הראשונה שתכין מערכי שיעור כאלה.
אולי ככה בשנה הבאה כולם כבר ידעו מתי יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם.
//ירדן און