את נוהגת באוטו לא שלך, בכביש שעדיין זר לך. את לא מכירה טוב את הדרך. זה מלחיץ אותך. 'היא תהיה מוכרת', הוא מבטיח לך, 'אל תדאגי'.
כשאומרים לי לא לדאוג, אני מתחילה לדאוג. יודעת שאם מבקשים ממני 'לא ל…' אז יש סבירות גבוהה שיש לי סיבה 'כן ל…' ובאופן כללי, המילה 'לא' לא מתגלגלת לי טוב, לא על הלשון שלי ובטח לא על הלשון של מישהו אחר. שהיינו קטנים העברנו את הזמן של הנסיעה במשחק ההפכים. אומרים משפטים הפוכים ממה שמתכוונים. נגיד, במקום 'אני לא אוהבת שינויים'- 'אני כן…' נתקעתי קצת עם הרצון להפוך 'לא' ל'כן'. אז כן. אני באוטו.
צילום: (visualphotos.com)
ברדיו מתנגן השיר ההוא, שיר שמקשה עליי את הנהיגה. גם ככה כל עניין הנהיגה דורש ממני המון ריכוז ואנרגיות, אז מסמרים בגלגלים וודאי לא יועילו לנסיעה. אני נוסעת על כביש שש במהירות של 120 קמ"ש והדמעות זולגות. בהתחלה לאט ובהתחשבות ואז במחול משוגע. מורחות לי את האיפור בהפגנתיות אלימה.
אני בוכה בהיסטריה – זמן להאט ולעצור בצד. תעצרי כבר מטומטמת! את תתנגשי במישהו ותרסקי לו את האוטו. תעצרי!!!
אני מצליחה. עוצרת בצד באמצע כביש שש. השעה שש והכביש סואן. שעת הדמדומים האהובה עליי. כבר לא אור, אבל עדיין לא חושך, חוסר וודאות מלטף. במקום ליטופים אני מרגישה דקירות. מישהו עושה לי וודו – בוודאות.
איזה וודו?! מה קורה לך!
הדמעות מסרבות להפסיק. יורדות דרך הצוואר לבית החזה, ואז לתוך החזה. החזה הזה שמתנשם באשמה כבדה.
את לבד. בכביש זר, באוטו זר (מוכר). ברדיו התחלף השיר, יש עכשיו משהו קליל וקופצני שגורם לך לרצות להקיא. את מוכרחה להקיא. את יוצאת מהאוטו ומחזיקה במעקה. רק שאף אחד לא יעצור וישאל מה קרה, את מתפללת, רק שלא יעצור .(הלוואי שמישהו יעצור).
הנייד רוטט לך בכיס האחורי של הג'ינס. את מנגבת את העיניים והאף עם השרוול של החולצה (ממש כמו הילדים בגן שתיעבת. דוחה). שולפת אותו ברישול.
הודעה: 'ילדה, את בסדר?' בלי לחשוב אני משיבה – 'לא'. הוא מיד מתקשר.
'מה קרה בובה?'
'לא יודעת…'
'את נשמעת בוכה, מה קרה?'
'לא יודעת!'
'בוכה ולא יודעת למה?' [אני שומעת את החיוך שלו דרך השפופרת]
'כן…'
'איפה את?'
'עצרתי את האוטו בצד'
'עשית תאונה?'
'מה פתאום!'
'אז מה קרה?'
אני רוצה לצרוח – 'אתה! אתה זה מה שקרה', אבל בשלב הזה המשחק בעיצומו, אנחנו רק משחקים באש ולא נשרפים, כן? אז צרחה מהסוג הזה היא לגמרי לא במקום.
'שמעתי שיר שעשה לי עצוב… אני בסדר. אתקשר כשאגיע', אני עונה במקום.
'אוקי, סעי בזהירות'.
ניתוק.
אני נרגעת אחרי יותר מידי זמן. אף אחד לא עצר. כולם ממהרים בשעות האלה. את לא רלוונטית.
צילום: (visualphotos.com)
חוזרת לנהיגה הלא כל כך אהובה עליי. לאן אני נוסעת? אני נוסעת לעוד בלגן. עוד קצת בלגן לפני שתעזבי. סערת ריגושים אחרונה. אחרונה ודיי. את נשבעת. אל תישבעי! את שונאת הבטחות שלא מקיימים. בבקשה, אל תישבעי. את רוצה להגיד שתנסי, שתנסי שזו תהיה פעם אחרונה. את עוזבת הכל עוד חודשיים, זה יהיה הרבה יותר פשוט מרחוק. את תצליחי לנתק, בטוח שתצליחי. את רק צריכה לרצות. תברחי משם, משוגעת, את משחקת משחק של גדולים. את בתוך משחק שגדול עלייך. את שונאת משחקים. תברחי.
כולם היו שם כבר לפנייך. עומדים על הקצה, רוצים לקפוץ ומפחדים ליפול. הם עמדו שם לפנייך ויעמדו גם אחרייך. תבחרי כבר מותק- את קופצת או נופלת? את על הקצה חמודה. את לא יכולה להישאר עכשיו במקום. תבחרי.
//שקד שפי