חוק העונשין, התשל"ז 1977 סעיף 345 א' 3:
אינוס
הבועל אישה כשהאישה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתה.
בימים האחרונים היה בהחלט קשה שלא לשמוע על תשעת הנערים "מבית ספר יוקרתי בתל אביב" (כי לפי התקשורת מסתבר שדברים כאלה לא קורים במשפחות הכי טובות), בני 13-17 שקיימו יחסי מין עם ילדה בת 13. כמובן שהפרשה כשלעצמה היא חולנית: קיום יחסי מין בגיל כל כך מוקדם, ההתבטאות הצורמת של המשטרה – "חבר מביא חבר", ההורים שמגנים בחירוף נפש על ילדיהם-הנורמיטיבים-מבית-טוב-אף-פעם-לא-הרימו-מסטיק-מהקיוסק, וכמובן האמירה של אחד מהורי הנערים: "הכל היה בהסכמת הילדה", אוקסימורון כשלעצמו.
אבל מי הפך ילדים מתחת לגיל ההסכמה למבוגר האחראי? למה מי שיש לו איבר מין זכרי הוא זה שצריך להיות אחראי מספיק כדי לדעת לאן לדחוף אותו (או באיזה גיל), ואין לו את הלגיטימציה שיש לילדה עם שתי רגליים שלא משנה באיזו סיטואציה הן ייפתחו, היא תמיד נחשבת חסרת שיקול דעת ולכן הילד הוא האשם?
אחרי שמיעת וקריאת פרטי הפרשה המזעזעת הזו, הייתי חייבת להבין בעצמי מה הולך כאן ולקרוא את החוק. כמו שראיתם כאן למעלה, לפי הסעיף המצוטט בחוק העונשין, לילדה מתחת לגיל 14 אין די שיקול דעת כדי להבין מה היא עושה כשהיא מקיימת יחסי מין, גם אם בהסכמה, ולכן החוק מגן עליה. רק עליה. אני לא מכירה את פרטי הפרשה מעבר למה שפורסם ואני לא נמצאת בתוך אף אחד מהראשים של הילדים האלה, שכנראה מכילים יותר מדי פורנו ותמונות עירום שהם מעבירים אחד לשני בווצאפ, ולכן אני לא מתכוונת לעסוק בה או להחליט מי צריך לקחת אחריות. מה גם שבפרשה הזאת מעורבים הן ילדים מעל גיל ההסכמה והן ילדים מתחתיו. סימן השאלה העיקרי שהפרשה הזאת העלתה בי, הוא מי לעזאזל הפך את הזכרים מתחת לגיל ההסכמה למבוגר האחראי שצריך להיענש על קיום יחסי מין לפני גיל ההסכמה המעוגן בחוק. התהייה הזאת, חשוב להזכיר, אין בה רמיזה להפיל את האשמה בפרשה הספציפית הזאת על אחד הצדדים, והיא מנותקת ממנה.
הרי שבגיל 14 לא מעטים הם הבנים שפחות בוגרים מבנות. בגיל 14 התנהגות הילד מושפעת מאינספור משתנים: החינוך מהבית, החברה שמקיפה אותו בבית הספר, מצב סוציו-אקונומי, נסיבות חיים והרשימה עוד ארוכה. לכן להתייחס למין הילד כפקטור המכריע לאחריות האישית על מעשיו נראה לי מגוחך. גם אני חושבת שילדה בגיל 14 לא מבינה מה המשמעות של קיום יחסי מין, אבל מדוע ילד בן 14 כן מבין? בחוק הזה משתמרת הבניה חברתית סקסיסטית של חברה שהופכת את הבנות לחסרות ישע ואת הגברים לטורפים שמנפנפים באיבר מינם ומאיימים לאנוס ילדות. בחוק הזה משתמרת הראייה הצרה בה ילדה לא מודעת למעשיה אבל ילד דווקא כן, הרי הוא גבר. בחוק הזה משתמר אי שוויון שמתורגם אחר כך גם לחיים הבוגרים של גברים שבטוחים שהם חזקים ונשים שבטוחות שהן חלשות, ומעבר לכך – מדובר באי שוויון שמתורגם לענישה משפטית, לשיקום של עברייני מין קטינים ואפילו לשנות מאסר בפועל. (ואם כבר שיקום, האם ילדה שמסכימה לקיים יחסי מין לא צריכה לעבור שיקום בנושא בדיוק כמו ילד בגילה?)
ילדים וילדות בגיל הזה בהחלט לא מבינים את החשיבות ואת האחריות בקיום יחסי מין, אבל חוסר ההבנה הוא בדיוק באותה המידה. אז איפה המשפט ההוגן? איפה האדם שיבוא ויגיד שמין הקורבן הוא לא המשתנה הקובע לגבי אחריות אישית ומודעות עצמית? איפה האבא של הילד בן ה13 שיגיד "היא הסכימה, אבל הבן שלי חסר אחריות אישית בדיוק כמו שהיא חסרת אחריות אישית"?
המושג "אינוס" בסעיף 345 א' 3 של חוק העונשין, מתייחס רק לזכרים. כל שנותר לי לתהות לגביו מכל הפרשה הזאת, הוא איך משתמר כל כך הרבה שנים חוק שמותיר אותנו כיפות אדומות ואת הגברים זאבים.
האמנם זה המצב?
// עמית אשל