אתה חייב חופש. עכשיו. הנה למה.

הוא:  בא לשתות מחר יין?
אני:  מתי?  בערב? לא עדיף בירה?
הוא: לא בערב – בבוקר. בצהריים. בערב. כל היום. בוא, ניסע לאיזה יקב, נעשה טיול.
אני: סורי, לא יכול, יש לי מלא עבודה.
הוא: אולי תפסיק עם התירוץ הזה? אתה אומר את זה כל הזמן, וזה לא נראה שהעבודה ש׳ך הולכת להיגמר בקרוב. אז תדחה את הוואטאבר הזה שאתה עושה, ויום אחד תתענג על קצת טבע, תנשום אוויר הרים צלול כיין, ואז תשתה את היין.

מממ…. יין….

אני: אין מצב. לא יכול להרשות לעצמי. בטח לא באמצע השבוע. אולי בסופ״ש?
הוא: בוא תסביר לי משהו. הרי בסופ״ש אתה לא עובד נכון? אתה מצליח לדחות את כל העולם ואחותו ביומיים לא חשוב מה עומד על הפרק. נכון עד כאן?
אני: כן. זה החוק. לא עובדים בסופ״ש. צריך לנוח.
הוא: נו! אז סימן שאפשר לעשות הפסקה והעולם לא ייפול, ואתה לא תמות. ההיפך, אולי תחיה קצת!
אני:
הוא: נכון? נכון? נכון?!?!
אני: הממממ…
הוא: מתי בפעם האחרונה לקחת חופש באמצע השבוע?
אני: אני עצמאי מה אתה רוצה ממני! ככה זה כשאתה עצמאי. אין לך ימי חופש!
הוא: רגע, זה שאתה עצמאי לא אומר שאתה הבוס? אז תבקש מהבוס שלך יום חופש לעזאזל!
אני: טוב. בוס, אפשר יום חופש?
הבוס: לא. אין מצב. יש לך מלא עבודה.
אני: אבל בוס! החבר׳ה נוסעים לרמת הגולן, להשתכר מעשר בבוקר עד הערב. אי אפשר לדחות קצת את העבודה?
הבוס: לא. עדיף שגם לא תישן בלילה אם אפשר. יש לך כבר שמונה מיילים שלא נקראו, 5 פגישות לעשות, 2 פוסטים לכתוב, 4 הצעות מחיר שמחכות, וזה לפני שדיברנו על העבודה האמיתית שלך.
אני: תמות. לא שואל אותך. אני נוסע.
הבוס (מתגלגל על הרצפה מצחוק): אתה יודע שאתה ואני זה אותו אחד, נכון?
אני: כן, יודע. אגב גם ההוא ממקודם זה קול בתוך הראש שלי.
הוא: קיצר, כולם בפנים? נוסעים?

בוקר. עייפים. תכף רמת הגולן

…..

החיים שלי כעצמאי די טובים. קשה להתלונן. אני עושה הפסקה באחת עשרה של שעה לנסוע על אופניים בים, ו-20 דקות בשלוש לשנ״צ. אני אחראי ללו״ז שלי, לפגישות, לעבודה, אין לי בוס מעצבן (חוץ מזה שבתוך הראש), וזה אומר שאני לא צריך לעשות את עצמי עובד כשאין לי עבודה.

ועדיין, אם יש מחסום שקשה לי לפרוץ – זה לקחת לעצמי יום חופש. בתור שכיר היו לי 20 כאלו בשנה, ותכננתי אותם בצורה כל כך מדויקת כאילו היו יום החתונה. חודשים קודם פיזרתי אותם ודמיינתי מה אעשה בהם. לאן אסע, מה אספיק, מי יהיה פנוי להשתטות איתי. ועכשיו שאני כביכול חופשי, הימים היחידים של חופש הם כשאני בחו״ל. אפילו חגים לפעמים לא מרגישים כמו חג, כי אף אחד לא מביא לי שובר לחג לקניות במשביר לצרכן (שאני אשכח במגירה כי מה בדיוק יש לי לקנות במשביר לצרכן?!) או בקבוק יין מהודר…

ואני לא לבד. בנוסקול אני פוגש ומדבר עם המון עצמאים ועצמאיות – וכולם מספרים בדיוק את אותו הדבר – אין לאף אחד אומץ לקחת יום חופש, וככה עוברים להם חודשים ארוכים בלי הפסקה בעבודה. לא בריא.

טעימות יין בעשר בבוקר. לא יודע מי היפות האלו שנדחפו לי לתמונה.

בשלב הזה אני כבר מומחה ביין

רגע של מדע

מחקר אוסטרלי מ-2010 טוען שחופשה שכרוכה בטיול יכולה להגביר את רמת האושר, הבריאות, ובעתיד הרופא אפילו ירשום לחולי דיכאון ״חופשה״ עם מרשם. זה עובד ככה:
לפני הטיול – אתה יודע שאתה יוצא ליום חופש, אתה מתכנן את זה, אתה מדמיין כמה כיף זה יהיה, אתה מתרגש לקראת זה – מה שמעורר אצלך רגשות חיוביים.
תוך כדי הטיול – אתה סופג חוויות, ונמצא עם חברים, מה שנותן לך הרגשת משמעות לחיים.
אחרי הטיול – אתה מתענג על מה שהיה, משחזר את התחושות הנעימות ומרגיש מעורב בחיים שלך.

אבל מי צריך מחקרים אוסטרליים בשביל להבין את זה לבד? זה הרי ברור מאליו.

בקיצור, יצאתי לחופש עם כמה משוגעים מ״מה וזה״. שתינו יין ביקב רמת הגולן. פינקו אותנו בארוחת בוקר, סיור ביקב (שנערכה בגילופין אז אל תבחנו אותי על כמה שנים באיזו חבית שמים איזה מהיינות), ובסוף גם פויקה בחיק הטבע. חזרנו הביתה עייפים ודבילים מתמיד.

רציתי להתלונן. לא הצלחתי.

ומה היה עם כל מה שחיכה לי בעבודה? המיילים? הסמסים? הפגישות?
אני מביט שבוע אחורה, ואפשר לומר בוודאות – לא קרה כלום. הכל הסתדר.

אז קחו חופש. היום. מחר. העבודה תחכה קצת. מגיע לכם.

——

רוצים גם? חבילת אירוח זוגית במחיר מיוחד ביקב רמת הגולן לחברי "מה וזה"

// ליאור פרנקל