התאהבתי בו בגלל העיניים הכחולות שלו, עיניים שהייתי בטוחה שאני יכולה לטבוע בהן.
כיאה לטיאנייג'רית הדליקו אותי השניים המחודדות שלו. שיניים שהזכירו לי סיפורי ערפדים.
האצבעות שלו לעומת זאת לא משכו אותי כלל, הן היו שעירות והציפורניים הארוכות הפחידו אותי.
השבוע נתקלתי בו אחרי שמונה חודשים שבהן לא ראיתי אותו מלבד בהבזק בפייסבוק.
חששתי להסתכל לו בעיניים, אבל גיליתי שאני מסתכלת בהן ו – כלום, מסתכלת על השיניים והחיוך – כלום.
פתאום כשהסתכלתי על האצבעות שלו זה תפס אותי. הבטן התהפכה.
מצחיק שמה שהכי פחות משך אותי אז, זה הדבר היחידי שהדליק אותי עכשיו.
ועכשיו ישבתי ברכב לידו ונשמתי חופשי, הדופק לא עלה והלב נשאר בגדר הנורמה.
לא הרגשתי את הבטן מתהפכת, את ההתרגשות ממגע אגבי.
פעם לא יכולתי להיות איתו באותו חדר בלי שהדופק יעלה, בלי שהדם יציף לי את הלחיים.
ישבתי ביחד איתו ודיברנו, על לימודים, עבודה וזוגיות. הצורך לגרום לו לקנא לא עלה אפילו לשנייה.
הצורך להתנצח, הצורך להוכיח לו מי אני ומה אני שווה חלף.
כנראה שהייתי צריכה להתנתק, לברוח, למחוק אותו מהנייד לתקופה, לשבת על האצבעות ולא לשלוח הודעות. תקופות קשות שבהן רציתי לפרוק כמה קשה לי ותקופות שסתם רציתי להשוויץ שטוב לי גם כשהוא לא נוכח בחיי.
להבין מי אני, מה אני רוצה, להבין שאני יכולה גם בלעדיו.
אני כבר לא מתגעגעת אליו, אני לא מתגעגעת אלינו, אל מה שהיינו.
המפגש המחודש היה נהדר, זו הייתה הקלה מטורפת לדעת שהמשכתי הלאה,
חששתי שמפגש כזה יציף הכל מחדש. טעיתי.
המפגש הזה הוכיח לי שצדקתי, שהיום אני כבר יודעת מה אני צריכה, מה אני רוצה.
אני יודעת שכבר לא יקרה כלום בינינו, אני יודעת שאני גם לא רוצה.
היום אני יכולה להסתכל עליו באור נקי, כמו בפגישה ראשונה,
בלי כל המשקעים, בלי כל העבר שלנו.
כשנתקלתי בבת הזוג שלו, פתאום היא נראתה לי רזה יותר, אולי היא באמת רזתה, אולי הזיכרון של איך שהיא נראית תעתע בי, בכל זאת חלפו שמונה חודשים ואולי כי גם אותה יכולתי לראות באור אמיתי יותר, לא בקנאות.
כשחזרתי הביתה מהמפגש איתו, הרגשתי נקייה, החזרתי את המספר שלו לנייד שלי, אבל כבר לא שמתי אותו על חיוג מהיר.
שיהיה שם. למקרה שאצטרך.
את מה שהיה לי להגיד לו, אמרתי באותו מפגש.
נשארה עוד מילה אחת
תודה.
תודה BELLO,
תודה שלימדת אותי איזו זוגיות אני רוצה.
תודה שהראית לי בגרות מה היא.
תודה שלימדת אותי כמה חשוב לעמוד על שלי, להישאר נאמנה לעצמי.
תודה שלימדת אותי על אהבה.
תודה שלימדת אותי הרבה על פרספקטיבה על החיים.
תודה שנתת לי את המרחק ולא לחצת שהתרחקתי.
תודה שחייכת כשבאתי בחזרה לדבר.
מזל טוב לשניכם.
שיהיו לכם עוד הרבה ימי שנה ביחד.
//יסמין רמון