למספר הזה יש הרבה קונוטציות. ובטח מספר הצפיות שלי גדל בזכותו. אך צר לי לאכזב את כל מי שנכנס לכאן.
הפוסט הזה לא נוגע בתנוחות סקס. אז מי שרוצה לצאת עכשיו – מוזמן.
בבית שבו גדלתי, מעולם לא אמרו לי שאכלתי מספיק, או שלא כדאי לי לאכול עוד חתיכת עוגה.
שאלות על המשקל לא הגיעו מהבית. יש סיכוי שבכלל לא היה לנו משקל בבית…
אז איפה ומתי זה הגיע? גדלתי. נחשפתי. החברה, הבנות בכיתה.
מכיתה ז' ואלך, מישהי אחרת לקחה אותי אליה הביתה ועשתה לי מייקאובר. ביסודי איפרו אותי כמו דראג קווין ועשו לי "קוקו בלוף". בכיתה ח' עשו לי פן ושמו לי עיפרון שחור בעין. בכיתה ט' חברה אמרה שהגיע הזמן שאקנה חזיה כשפתאום הגעתי למידה D בלי לשים לב ועשתה לי שעווה ברגליים. בתיכון זה עבר למריטת גבות וכל מה שכבר ציינתי ובצבא החברות קנו לי מלאי איפור, חולצות מחמיאות וכיוצא בזה.
בחטיבה לבשתי בגדים שגדולים עליי, או בגדים שלא מתאימים לי, זה לא שלא היה איכפת לי, זה פשוט לא היה לי במחשבות. בתיכון האמנתי שאם לבשתי חולצה עם מחשוף עמוק, זה אומר שהתלבשתי יפה. בצבא, לבשתי מדים, או בגדי בית. מה הטעם ללבוש משהו יפה אם גם ככה רוב הזמן אני על מדים?
אחרי הצבא מצאתי את עצמי בהפקה של טריני וסוזנה. למזלי הרב הורידו אותי בעריכה. זה היה יכול להיות רע אם זה היה משודר. מאוד רע.
קיימות נשים שחיות את החיים שלהן בלי לחשוב על המשקל שלהן? בלי לשאול את עצמן מה לאכול ומתי? בלי להרגיש אשמות אחרי שאכלו עוגת גבינה?
יכול להיות שאני הבחורה היחידה בעולם שחושפת ככה בפרהסיה את המשקל שלה?
אני לא גאה בו. ממש לא. אם הוא היה ציון במבחן עוד הייתי מוכנה לסבול אותו, אבל המספר הזה, מאז שעליתי על המשקל לא נותן לי מנוח. זה הזוי כמה כוח יש למספר. סביר להניח שזה המשקל שלי כבר תקופה. והייתי בסדר גמור עם איך שאני נראית. לא הרגשתי שמנה במיוחד. מלאה, כן. לא שנאתי את עצמי, להיפך! הרגשתי שהתקדמתי, שלמדתי מה מחמיא לי.
אני מנסה לפענח מה אני מרגישה, זה מעבר לאכזבה או תסכול. זו תחושה כזו כמו שכשהייתי קטנה וגיליתי שטרייסי צ'פמאן היא אישה ולא גבר, אכזבה מהולה בWTF. לא הפריע לי שטרייסי היא אישה וכן מפריע לי שאני שוקלת שישים ותשע. אז אולי זה לא ממש כמו זה. אולי זה כמו שכשההורים שלי החליטו לזרוק מלא בובות ישנות כשהייתי בת ארבע וזה עשה לי ממש עצוב והרגשתי שאני חייבת לעשות עם זה משהו, אז הלכתי לפח של השכונה והוצאתי את הבובות והחבאתי אותן מתחת למיטה ולבסוף תפרתי אחת מהן והיא קיימת בחיים שלי עד היום.
אז כן, אני עצובה והגיע הזמן לעשות מעשה, להוציא את כל הבובות הקרועות מהפח שלי.
מעולם לא רציתי להיות רזה. אני רוצה להיכנס למכנסיים מהצבא. כמה קשה כבר יהיה לרדת עשרה קילוגרם ולשמור על זה? חיפוש מהיר בגוגל אחר דיאטה הציג לי אלפי תוצאות – שומרי משקל, חלי ממן, דיאטה לפי סוג דם, נקודות, דיאטה ללא פחממות, משלשלים, תה, שייקים, פופקורן, קלוריות, ספורט, דיאטה ללא לחם, דיאטת כרוב, אטקינס ועוד ועוד ועוד. אני רוצה לאכול פיצה.
אז…ממחר דיאטה?
//טל עוז