אתה לא תצליח לחדור דרכי. אתה יכול לנסות, אבל חבל על המאמץ. אני יודעת יותר טוב ממך, תאמין לי, אני יודעת שאין שום סיכוי שתיכנס. איפה תמצא לך מקום בין ארבעה וחצי ימים של לימודים, לחמש משמרות בבר, ועוד לילה שאני בייביסיטר? נשאר במקרה הטוב ערב אחד.
הערב הזה הוא לא בשבילך!
הוא לחברים, למשפחה, לסידור הבית, לבישולים, לשתייה, לקריאה…
הוא לא בשבילך!
אין שם מקום לעוד מישהו חוץ ממני. ו'ממני' הוא לפעמים גם ככה יותר מידי בשבילי.
אני עושה בערב הזה הכל – חוץ ממך.
הערב הזה הוא שלי ולא שלך!
אני משקרת.
אני רוצה שתצליח לחדור דרכי. אני רוצה שלא תתייאש ממני מראש. אני רוצה שתתעקש באגרסיביות רכה לקלף ממני את טונות השכבות שעוטפות אותי. אני רוצה שתחזיק לי את היד כשאני ערומה ותטייל איתי, יחד, בין החומות שלי. [רצוי שזה יהיה כשכל האורות דולקים, כולם]. אני רוצה את הערב הזה בשבילך.
אני באמת רוצה, אבל אני כל כך נעולה, כל כך מכונסת בתוך ההצגה שלי, חיה כבר את ה'הכל בסדר'. אני באמת רוצה שתשתתף, שתיקח חלק. אני רוצה שתהיה שם בסוף היום, לשתות איתי יחד תה, או קפה, או שוקו, או כוס של יין אדום. אני רוצה שתהיה שם לשאול אותי – 'נו אז איך היה לך היום'. אני רוצה שתרצה לשמוע את התשובה. אני רוצה להצליח למות לך לפעמים בין הידיים ואז להתעורר חדשה. אני רוצה לאבד את עצמי, גם איתך. אני רוצה שתגיד שאני שווה את זה! לא כי אני נראית טוב, לא כי אני סקס טוב, לא כי אני משעשעת אותך ומצחיקה. לא שאני שווה את זה רק כשאני בשיא שלי, אלא שווה את זה תמיד.
אני רוצה שתגיד שאני שווה את זה כי ראית אותי מבפנים. אני רוצה שלא תיבהל מה Up & Down – המעט קיצוניים שלי. שלא תילחץ כשאני צוללת אל עצמי [ואז מה אם זה קורה קצת הרבה]. שתהיה מספיק גבר ובטוח בעצמך, אבל שתדע גם ללטף כשצריך [וגם כשלא צריך, לפעמים סתם בשביל הכיף]. אני רוצה שלא תגיד לי 'אמן' על הכל. שתאתגר אותי אינטלקטואלית, אבל בלי משחקים.
אני צריכה עזרה, צריכה גמילה. צרכנית כפייתית של לבד. איכס. מספיק כבר, את מכורה.
אז לעזאזל 'מאיימת', לעזאזל 'משוגעת', לעזאזל את 'מסובבת'. לעזאזל.
אני לא! [אולי טיפה, אבל לא בכאלו כמויות כמו שנראה לך]. בפנים מסתתרת מישהי ביתית וחמה, שאפילו יום אחד אולי תהיה אמא מדהימה. בפנים יש מישהי שנמאס לה מכל 'המחזרים', ונמאס לה מכל הבילויים הריקניים, נמאס לה מהיציאות שמסתיימות בארבע-חמש בבוקר [כל יום] והימים שמתחילים בתשע. בפנים מסתתרת איזו אמת שעוד לא נשחטה לגמרי. יש שם איזו תמימות שתוכל למצוא אם רק תחפש, אני בטוחה.
אני רוצה שתהיה ראוי לקבל ממני המון. אני רוצה להיות ראויה לקבל ממך המון. אני רוצה לתת לך מקום, לפחות איזה שעה- שעתיים, או פינה, או שתיים. אז קצת תתאמץ, למה לעשות סיפור גדול? תחליט שאתה כאן כדי להישאר ותישאר. גם אם אני מגרשת אותך – תתעקש.
זה כבר לא באמת מחמיא לי יותר לראות אתכם באים אליי כמו זבובים, מנסים ניסיונות מגוחכים לחדור ונמעכים ישר אל תוך הקיר שלי. אתם חבורה של לוזרים! אותי חינכו על כנפי הידיעה שמי שמנסה – מצליח. אז למה אתם לא?
אני רוצה את הערב הזה, לשם שינוי, גם בשבילך.
//שקד שפי