מי אתה?
שמי רועי פלג בן 28 ממושב גת רימון, הצעיר מבין שלושה בנים, ובן לאסתר ונמרוד פלג, נולדתי בקיבוץ גבעת חיים מאוד ובגיל 11 עברנו לגור במושב. אני בוגר תואר ראשון לממשל דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה, בשירות הצבאי שלי שירתתי כלוחם וקצין במיל' ביחידת החילוץ של חיל האויר (669), בוגר תכנית המנהיגות של ארגון שגרירי רוטשילד מייסודה של קרן קיסריה, סיימתי בהצלחה את תחרות איש הברזל באוסטריה 2012, חציתי את ארה"ב על אופניים ממערב למזרח במסגרת פרויקט גיוס תרומות גדול, הייתי בין ה15 שחייני מים פתוחים הראשונים בארץ לשחות 17 ק"מ ב17 מעלות בים התיכון, מתנדב עם חולי ALS (מחלת ניוון שרירים), ממקימי תוכנית מל"ח הארץ למנהיגות צעירה, מקים פרויקט "אהבת הארץ" לטיולים בארץ לסטודנטים מהמרכז הבינתחומי, פעיל בעמותת "יד לאחים" לחילוץ נשים ישראליות, מנהל, מדריך ומייסד המסלול – הדרך שלך לשירות משמעותי (הכנה לשירות צבאי משמעותי).
ההחלטה הכי עצמאית שלקחתי: אני בן אדם מאוד עצמאי, משתדל לשמוע המון אנשים אבל להקשיב למעט. ביום ההולדת של חברה שלי (היום ארוסתי) ורד הצעתי לה להתחתן איתי, לא התייעצתי עם אף אחד ולא סיפרתי לאף אחד שאני מתכנן להפתיע אותה, היו כמה עשרות מוזמנים באירוע וכולם היו על הרצפה מהתרגשות.
ההורים שלי אומרים לי כל הזמן: אבא שלי ריגש אותי מאוד לפני כמה שבועות כשהתקשר אליי וסיפר לי שבסדנה של כמה עשרות קציני ביטחון הוא בחר אותי כדמות של מנהיג בעיניו. אמא שלי תמיד אומרת לי כמה אני כשרוני בעיניה.
עבודת החלומות היא מה שאתה עושה ממנה, כך אני מאמין. בכל תחום תוכל למצוא את המקומות האפורים וכן גם את המקומות המאתגרים והמאושרים ביותר. בשבילי זה שילוב של הנאה, משמעות, שכר, ותרומה לזולת – משהו כמו מה שהקמתי.
אם הייתי חבר כנסת הייתי מציעה הצעת חוק ל: ראשית כל אני חושב שהאתגר הגדול ביותר הוא לא לחוקק את החוק אלא ליישם אותו בשטח, אך אם היתה ניתנת לי ההחלטה אז כדי להקל על חיי כולנו ולהוציא את השליטה מידי המעטים – הפיכת הבנקים בישראל ל "בנקים קואופרטיבים".
המחשבה האחרונה שלי לפני השינה היא: אני משתדל לחשוב האם הייתי מרוצה מאיך שהייתי במהלך היום, האם הצלחתי לעמוד במטרות שלי ובעיקר איך לטרוף את היום שלמחרת. איך לעשות את העולם יפה יותר בשביל לחיות בו!
הSMS הראשון שלי בבוקר הוא לורד בת הזוג שלי שיהיה לה יום נפלא ושאני אוהב אותה.
הפעם ראשונה שאמרתי "עברתי את הגיל הזה" הייתה כשהבנתי שאני יכול להודות בטעויות, שהבנתי שהציניות מעכבת, שהבנתי שאני לא יודע כלום ויש לי עוד הרבה ממה ללמוד ולכן אפשר ליהנות מכל דבר בכל שלב.
כשאהיה גדול אהיה בשאיפה בממשלה בתפקיד של חבר כנסת או שר/אולי יום אחד אתמודד על ראש עיר – צריך לעבוד קשה בעיניי כדי להיות ראוי לתפקיד.
כשאצא לפנסיה היום שלי יתחיל ב: אני לא רוצה לצאת לעולם לפנסיה, אני מאמין שעבודה נותנת לך משמעות בחיים ולכן אני מניח שכשאצא לפנסיה היום שלי יתחיל בריצה או שחיה בים וקפה שחור חזק על החוף.
