יום שמשי יום שישי, נכנסתי לאוטו ונסעתי, החלטתי לטייל על קצת באוויר הפתוח באזור הקרוב אלי, נסעתי וחיפשתי מקום קרוב שאפשר לקפוץ אליו ולראות קצת "טבע".
הגעתי לנהר וטיפה טבע לא רחוק מהבית, קצת אשליית טבע בכל הנוף העירוני, הסתובבתי וטיילתי ראיתי משפחות, ילדים וקבוצות של חברים וכמובן נוף של קצת צמחייה שמיים בהירים ומים שתמיד מרגיעים אותי (תשכחו לרגע שהמים מזוהמים – זה קצת יהרוס לכם את השלווה ואת החיבור לסיפור).
הגעתי למקום שנוח להתמקם בו, בעודי נרגע על שפת הנהר (לשואלים איזה נהר? מדובר בנחל הירקון) צפיתי על המים השלווים ועל הציפורים שמשכשכות להן במים, נרגע מכל הרעש שבדרך כלל יש בעיר הזאת ומכל ההמולה שבצד האחר של הנהר, ממש מראה מרגיע.
מומלץ לנסות. זה באמת קרוב ורובנו לא מנצלים זאת מספיק (אבל אני לא באמת מדריך טיולים פה וגם באמת רובם מכירים את זה ככה שאני לא באמת מחדש).
בעודי מסתכל לעבר הנהר הבחנתי בבלון כחול על פני כל המים הכחולים הללו. כמעט שלא ניתן לראות את הבלון הקטן על פני הנהר הרחב המסתיר אותו בצבעו הכחול, אך ניתן לראות את הבלון כמו מנסה לחזור מהים הגדול על גבי הנהר אל עבר המפרצון הצר.
התמונה הנפלאה הזו כנראה סחפה אותי מעט.
אני קצת אתרחק לעולמות שהמראה הזה סחף אותי ואעלה אותם לפניכם.
כולנו מנסים למצוא חן, מנסים להיות חלק מקבוצה, מבלים פועלים ומנסים לדבוק ולא לחרוג מהנורמות המקובלות – כל זאת כדי לקבל קרבה ואהבה.
מדוע אנו חשים צורך חזק כל כך להיות חלק מקבוצה: אין ספק שיש פה יצר בסיסי, ייתכן שזה נובע מהצורך להטביע את חותמנו או "סתם" כדי לקבל אהבה כל אחד לפי תחושתו ורגשותיו.
כל הדברים הללו הם מצריך נדיר וחיוני, אך לעיתים רצוי לצאת ממעגל הרצון לרצות ולהתנהג כפי שאנחנו רוצים.
להיות מיוחד גם אם זה קצת מחוץ לנורמה המקובלת, כך שיאהבו אותנו על מי שאנחנו ולא על פי משחק הרצייה שאנחנו משחקים.
ייתכן והניסיון לצאת קצת מהגבולות המקובלים יגרמו לדילול "הים" של הקבוצה, ייתכן והים הגדול יהפוך למפרצון קטן וצר.
אך יש סיכוי שהשייט בתוך המפרצון הצר יהיה הרבה יותר מהנה מהים הכחול.
נסו לחשוב לעצמכם איך אתם רוצים לשוט וכיצד אתם רוצים שהנוף יראה.
קחו הרבה אוויר בלונים כחולים (ללא קשר לביטוי עם הראש).
//ניר גרגיר