את אהובתי

את יודעת נשמה,

אמרתי לאורטל במין מבט חלול רגשית,

אני לא מבין אותך. 

אני נשבע לך,

לא משנה כמה ניסיתי לקלוט את שאריות המילים שזרקת לי באותו ערב אני פשוט לא מצליח להבין כלום.

היינו ברומא בחופשה פסטורלית,

וידענו, אפשר לומר הרגשנו,

שאוטוטו זה מגיע.

היה סתיו,

או בכלל אביב אני לא זוכר,

אבל דווקא בשנייה שבאתי לשלוף טבעת,

במסעדה האיטלקית מלאת האנשים והנגנים והמלצרים והפיקולוים,

עצרת אותי.

מה את עושה,

צעקתי עליך,

תגידי לי את נורמלית,

תורידי את היד,

אני מתחנן אליך,

אל תעשי לי את זה.

יצאת בריצה מהמסעדה ואני אחריך.

מרדף שלא נגמר בסמטאות רומא,

לא הרחק מהקולוסיאום,

דמעות בעיניים של שנינו,

והפה שלך לא מספק הסברים לכלום.

מתוך istockphoto

אחרי שעה תפסתי אותך. 

התיישבנו על ספסל והתחלתי חקירה רצינית על הקשר שלנו. 

על אם רע לך איתי,

ולמה ברחת,

וממתי את עם התחושות האלה,

ושתביני שאני לא אוותר לך על כלום.

תקשיב אני מצטערת,

אבל יש לי מישהו אחר,

לא רחוק מהבית שקראנו לו שלנו,

אני לא יכולה יותר.

חזרתי למסעדה הזאת לבד,

ומשם לחדר שלנו,

ולמטוס,

ולדירה הריקה. 

אני לא מצליח להבין אותך – אבל אולי עד החתונה שלך זה יעבור לי. 

// הראל אברהמי

הפוסט את אהובתי הופיע ראשון במה וזה