דצמבר, ערב קריר וסגרירי, עוד יום עבודה ארוך הגיע לסיומו. החלטתי לקצר את הדרך לאוטבוס דרך איזור התעשייה של בני ברק ולנסות לחסוך לעצמי עוד כמה דקות בדרך הביתה. ברקע – הסלולרי צווח לי עידכונים חדשים מאתרי חדשות שאני כהרגלי מתעלם מהם. כמו תמיד עליתי על אחד מקווי האוטובוס למרכז תל אביב.ֿ
את היום הזה אני לא אשכח. זה היום שבו השתנה בי חלק שלא יחזור להיות אותו הדבר.ֿ
עליתי על האוטובוס, כרגיל- הוא עמוס באנשים שהקשר בינהם לבין דיאורדורנט הוא מקרי ביותר ויש מצב שהם פגשו את המקלחת לאחרונה לפני שבועיים (או שנתיים). לאחר דקה או דקותיים שמתי לב שאנחנו מתקדמים בקצב של צב. ניגשתי לנהג ושאלתי ״למה האוטובוס לא זז?״ והוא השיב ״יש הפגנה אז הכל חסום״. הסתכלתי על הסלולרי אשר ממנו נמנעתי, ולנגד עיני נגלו עשרות ידיעות על הפגנות וחסימות.
לכן החלטתי כמו תל אביבי טוב לרדת בבורסה ולהתחיל ללכת ברגל. בדיקה קצרה בגוגל הראתה לי שאני עוד חמישה קילמטרים בבית. באותו רגע רציתי שהאדמה תבלע אותי. הרגשתי את הדמעות עולות מייאוש. כל מה שרציתי זה שהיום הזה יגמר כבר.
אני הולך והדמעות החלו לזלוג, והפכו ליבבות. בעודי הולך ומרחם על עצמי נגלה לעיני נווה מדבר, הדבר הקסום ביותר שראיתי – ראיתי את ״שרונה מרקט״. תחילה, לא הבנתי כל כך מה זה ומה קשור מרקט מפואר שנמצא בין קניון שמספק מזון לאלפי חיילים שמנמנים מדי יום לבין קולנוע שמספק סרטים בצ׳כית (wtf?!) לשלושה היפסטרים מדי יום.
הדלתות נפתחו ומולי נגלה שפע של ריחות וצבעים ששטפו את אפי ואת עיניי. בין כל הדוכנים המזמינים קרץ לי מקום אחד, מקום מוכר מפעם – אבו חסן.
כמו זומבי עם ידיים מושטות קדימה התקדמתי לעבר הדוכן שקרא לי ״חומוס פול, חומוס פול״ – והזמנתי חומוס פול. אני זוכר את הטעם המופלא שמילא אותי באנרגיות, הייתי כמו ילד קטן שהוריו שכחו ממרח שוקולד על השידה. בעודי בצלחת השניה אני מרגיש איך המצב רוח שלי עולה ואני מתמלא טיפה אושר אחרי היום הנוראי הזה.
בעוד הפחממות זורמות בדמי המשכתי במסע הכומתא שלי כשלושה קילומטרים נוספים, נשכבתי במיטה תשוש מעייפות וחשבתי לעצמי איזה כיף שיש אבו חסן, כאן- במרכז תל אביב! קרוב לבית וללב (ולבטן).
מוזמנים להגיע היום לאירוע של "מה וזה" בשרונה מרקט!! מתחילים ב 19:00
לפרטים הקליקו כאן
אבו חסן
שרונה מרקט
// אמיתי ויסמן
הפוסט אבו חסן בא לעיר הופיע ראשון במה וזה