להומואים זה יותר קל

לא הייתי עם בחורה חצי שנה. אני חוזר. לא הייתי עם בחורה מעל חצי שנה. אני זוכר שישבתי מול הפייסבוק כשכל האורות הירוקים האלה ריצדו במרחבים האינסופיים של הצ’אט שצוקרברג הטמיע לנו בנשמה. נוטיפיקיישן יוקרתי הבהב לו באורות אדומים, סימן לי שיש עוד תקווה, שאולי בכל זאת הלילה הזה ילך לכיוון אחר. חשבתי על הבטרייה של המחשב שלי, על הסמארטפון, האינטרנט, כל הטכנולוגיה הזו, ובשביל מה? כדי שאני אגרום לאינפלציית לייקים עולמית במהלך השיטוטים שלי על פני תמונות של כוסיות?

אז החלטתי לעשות מעשה, נתתי לחולצת הפלנל משבצות שלי הארכת תוקף ויצאתי מהבית. השעה הייתה 1 וזה היה לילה. מצאתי את עצמי שותה קפה סטנדרטי למדי בתחתית. ליאור שתה את הקפה שלו בכוס זכוכית נמוכה של אנשים עם לחץ תמידי בזמן. עכשיו, מה שאתם צריכים לדעת על ליאור זה שהוא הומו. אבל הוא לא סתם הומו של 15% הנחה בגלל סטוץ של לילה עם אחד המוכרים בזארה – ליאור הוא מנכ”ל ההומואים של תל אביב. אז דיברנו. ומכאן חברים, אני רק יכול לומר לכם שאנחנו הסטרייטים מדשדשים מאחור כמו מגדלי תירס בימים שהיה מותר לשכב עם אחותך והעולם סבל ממחלות כמו שחין. הוא לחץ על כפתור שחשף אותנו לקטלוג גאווה מודרני שלא היה מבייש שום מצעד גאווה בינלאומי עם כל הקרלוסים השחומים האלה שמגיעים מאירופה עם הבציר הראשון של השמש. גריינדר כמובן. הוא העביר כמה מילים באוויר הסלולרי המרענן הזה, והעסקה נסגרה. *סטרייטים / לא ברור לכם על מה אני מדבר? פשוט תבדקו את האפליקציה שנקראת טינדר, שהיא כמו לעבור על תמונות של פרחחיות צעירות בפייסבוק מבלי לשלם על זה באיבנטים.

הומואים ממבט הציפור

אז קודם כל, גם אנחנו רוצים אפליקציה. לסטרייטים לא מגיע קטלוג זיונים פוטנציאליים? סליחה, אם מדברים פה על חוק שווה כלפי כל מי שנמשך ולמה שהוא נמשך, אז אני רוצה להגיד שגם אני הייתי במצעד הגאווה השנה ואפילו החזקתי דגל צבעוני כזה כמו ילד טוב של תנועות נוער בכיכר רבין של לפני או אחרי הירייה. תומך בשוויון. מגיע לי זיון בקליק. גם ככה מלאכת החיזור נטשה את העולם והותירה אחריה כמה הודעות באינבוקס. רובם מאקסיות. אין לי משהו נגד זוגיות, אני יכול להיחנק מרוב אושר כשאני נמצא באקווריום המפנק הזה תחת הפוך עם האישה שלי. אני מבין את זה. אני פשוט חושב שאין טעם להשקיע אנרגיות בניסיון לייצר את אותה פקיציה שאמורה לדגדג לנו בשכל עד שנרגיש משהו שהוא גדול יותר מסתם פנימה החוצה. לפעמים סקס צריך להיות רק. נקודה.

סטרייטים משחקים בין העצים של מינכן

יש יותר מדי ראשים שטופים בישראל. ראשים מפוחדים, רווי אגו, מתנצלים, עצובים, כועסים. קשה לי להבין למה אנשים ממהרים לוותר על האושר שלהם, הנכס היחיד שהוא לחלוטין תלוי בנו ולא ניתן להפיל אותו על שום בועת נדל”ן מסתורית. אבל יש לנו עוד סיכוי, הוא נמצא בידיים של הקהילה הגאה – המיעוט היחיד שיש בו רוב שפוי, כזה שכבר לא מפחד, ומבין שמי שחיי בחושך לעולם לא יהיה מאושר.  בדבר אחד הקהילה הגאה טועה, הם לא אלה שצריכים מצעד גאווה, את היופי והעצמה שלהם אפשר לראות מקילומטרים. אבל מה יהיה איתנו? עם כל אותם ראשים שטופים, אלה שעדיין לא הרימו את הראש, הרגילים לכאורה, אלה שיסרבו להשתמש באפליקציה אם אי פעם תהיה כזו.

// בר טסלר