אחד הסודות הפחות כמוסים לגבי (אי שם בין חיבתי לסוכריות גומי, חיבה מוגזמת לחריף ו-24 סנטימטר) הוא אהבתי העזה להיאבקות. כן כן, האבולוציה של ברט דה היט מן הארט, האנדרטייקר והולק הוגן מתרחשת (למרות שהאנדרטייקר וגם הולק הוגאן עדיין שם) ואני עוקב. מה זה עוקב? רואה כל תכנית. לרוב בשידור ישיר. וקורא על זה באינטרנט.
ולפעמים מגיב תגובות מתחכמות. כי בכל אחד פועם לו החנון שמסרב להתבגר.
ומכיוון שפורים מתקרב אלינו לטובה (למרות שאני שונא להתחפש), ומכיוון שאני בלוגר פרדוקסלי ששונא לדבר על עצמו,החלטתי לחשוף את חמשת המתאבקים שמהווים את הרעיון הכי מגניב לתחפושת, כשמראש אני מנסה ללכת על מתאבקים שנראים מחופשים בעצמם. לכן אל תצפו לראות פה את האנדרטייקר.
5. בריי ווייאט
בריי ווייאט – מתוך דף הפייסבוק הרשמי
הסיבה היחידה שהמתאבק האהוב עלי ברשימה נמצא במקום החמישי היא שרק השנה הוא הופיע על מסך הטלוויזיה שלנו. אך כבר עכשיו הוא ללא ספק הדמות הכי מסקרנת ויוצאת דופן בעולם ההיאבקות.
למתחפש המתלבט נספר שקל לאמץ את דמותו עקב כמות הפרופס העצומה – העששית, הכובע, חולצות הוואי והגופיה עם הכיתובים הבלתי מובנים, פלוס זקן ברסלבי. מה שכן, לאמץ את המבט המטורף בעיניים קצת קשה.
בונוס למי שיימצא שני חברים נוספים שיסכימו להתחפש בתור כל משפחת וויאט
מי שמקים את המשפחה זוכה אוטומטית בתחרות
4. סאבו
סאבו (באדיבות מיבו מהאתר giant bomb)
Suicidal, homicidal, death defying. כך תואר המתאבק אשר הוצג כילידה של בירת לבנון, ביירות. במציאות, טרי בראנק נולד בפילדלפיה, נצר לשושלת היאבקות מרשימה (דודו היה השיק המקורי), ויצר דמות עם הילה של מסתורין ואגדות אורבניות רבות. הכאפיה, השרוואל בצבעים זוהרים, גדר התיל שבין שיניו, וסגנונו אשר השתמש באנטומיה שלו ככלי נשק ללא שום התייחסות למגבלות הגוף האנושי הפכו אותו לאגדה חיה. כמה חבל שלהיות אגדה חיה לא משלם את החשבון במכולת שכן בשנים האחרונות מצבו לא לוהט.
3. The Road Warriors
(The road warriors (courtesy of online world of wrestling
והפעם אופציה זוגית – אני תמיד חלמתי להתחפש אליהם. כי הם כאלה חיות רעות (במובן הטוב של המילה), כי כל מי שלובש משהו שיכול להרוג בנאדם ראוי להערצה, וכי הכי הכי היה קשה לנצח אותם במשחק היאבקות במכונות הוידאו בתחילת שנות ה-90.
כל זה, ובשלב מסוים היה להם מנג'ר שהוא גם פיתום. עם בובה. זה קרה.
2. רייזור ראמון
(באדיבות דף הפייסבוק של רייזר רמון)
מי מתאים יותר לתחפושת בחגם של הישראלים מאשר דודה של הבלוגרית יסמין? שרשרים במשקל 10 קילו – יש. קיסם בצד הפה (ועוד אחת ספר מאחורי האוזן) – יש. חיבה למכוניות נוצצות – יש. גישה ערסית פר אקסלנס – יש גם יש, צ'יקו. הוא אמנם זכה להצלחה רבה עוד יותר בשמו האמיתי, אבל רייזר היה אחראי לכל כך הרבה שיחות בבתי ספר שהתחילו בצמד המילים "hey yo".
לפני הצגת המקום הראשון, אני אענה מראש לשאלה שתעלה לרובכם לאחר הצגתה – למה לא הולק הוגאן?
ובכן, לתשובה יש שני חלקים: א. כי זה הפוסט שלי ואף פעם לא ממש אהבתי את הוגן, ו-ב' – כי אף אחד לא יכול להתחפש כהולק הוגאן יותר מהאיש שכבר עשה זאת – האיש, האגדה, התחפושת – איתי שפירא:
איתי שפירא כהולק הוגאן (הדף הרשמי של איתי שפירא)
ובמקום הראשון…
קקטוס ג'ק (באדיבות הטמבלרבלוג drop toe hold)
נכון, הוא הגיע להצלחה גדולה יותר תחת שלוש שמות שונים (מאנקיינד, דוד לאב, ובשמו האמיתי מיק פולי), אבל שום דבר לא יתעלה על הדמות הכי פסיכופטית אך עדיין משכנעת שאי פעם נוצרה בעולם ההיאבקות. חסרה לו אוזן, רוב השיניים הקדמיות שלו נשברו והוא לא זוכר מתי, והחולצה שלו היא ללא כל ספק החולצה הכי מגניבה בהיסטוריה של חולצות (למי שלא מצליח לראות – כרזה סטייל כרזות המבוקשים האמריקאים, רק שבמקום wanted dead or alive יש לנו – wanted dead. כמה פשוט, ככה גאוני), ובנוסף – הוא אחראי לפרומו הכי אגדי בתולדות ההיאבקות בעיניי.
קקטוס (שהתחיל בתור קקטוס ג'ק מנסון. כן, הומאז' לרוצח סדרתי) שכנע אותך שהוא לא משחק דמות – שזה הוא. וזה האתגר הגדול בפני מי שמחליט לשחזר את התחפושת הזו – בלי לאמץ את אותה ארשת מופרעת התחפושת פשוט לא תצליח.
בהצלחה למתחפשים, ואל תאכלו יותר מדי אוזני המן.
//אורן קורץ