אבא שלי אומר שמאז שעבר את גיל 60 הוא עושה דברים שלא העז לעשות כל החיים שלו. אני גאה בו על זה ובא לי לנהוג כמוהו כשאני בגיל 30 פלוס, ולא לחכות לגיל 60.
אני אוהבת לאתגר את עצמי, בעיקר בדברים שתלויים רק בי, בראש שלי ובגוף שלי. זה אומנם לא כל כך עובד עם דברים כמו "בואי תראי לעצמך איך את מפסיקה לאכול שוקולדים ויורדת במשקל את ה-5 קילו שהעלית לאחרונה", אבל לשמחתי זה עובד עם דברים אחרים.
אז אני מביאה את עצמי לקצה שלי, בדברים שעבור כלל האוכלוסייה אולי נראים מטופשים אבל עבורי הם עצומים.
אז אני אומרת את דעתי. את כל מה שיש לי. טוב, לפחות את הרוב. אני מעיזה להגיד משפט כמו "אני בעדיפות הראשונה שלי אצלי". אני מספר אחת עבורי. אני!
אז כבר טסתי לאמסטרדם בידיעה שבחלק מהחופשה אהיה שם לגמרי לבד. איכשהו התמזל מזלי וחברים יקרים מן העבר היו שם באותו זמן בדיוק, והפכו את הלבד לביחד הכי מצחיק ומהנה שיכול להיות.
אז הזמנתי לדרינק את הבחור שמצא חן בעיניי, לא נורא שעד שהיה לי אומץ – הוא כבר התחיל לצאת עם מישהי אחרת.
והשבוע, בגיל 34 פחות שלושה שבועות, לראשונה בחיי הלכתי להופעה לבדי. אומנם הייתי עם חברה באותה הופעה ממש לפני כחודש, אבל ברגע ששמעתי שזאת תהיה ההופעה האחרונה עד להודעה חדשה – הרגשתי שאני חייבת להיות חלק מהאירוע הזה, גם אם אין מי שרוצה להתלוות אליי.
נהג המונית שאל אם החבר שלי מחכה לי שם, שיקרתי ועניתי "לא, חברות שלי מחכות". הוא שאל איפה החבר ועניתי שהוא בבית, כי הוא יותר אוהב מוזיקה ישראלית כזאת של פעם, אריק איינשטיין וכאלה. קצת חיה בסרט אבל זה מצליח להשתיק אותו. מפחידן.
מועדון הבארבי, 21:00, אני בלחץ כאילו הגעתי לבליינד דייט. צריכה למצוא מה לעשות עם עצמי עכשיו במשך שעה, עד שתתחיל ההופעה. אני עומדת ליד אנשים וחושבת על זה שבעצם אף אחד לא באמת יודע אם באתי לשם עם אלה שעומדים לידי או שחברים שלי בדיוק בבר.
קניתי כוס יין והמשכתי להמתין כשאני בוהה רגע אחד בזוגות ה-כמעט-מזדווגים סביבי ורגע אחר בפלאפון. שולחת הודעות לחברות כדי שארגיש שאני לא לבד שם. כדי שלא יראו שאני לבד. אני מסתכלת סביב ורואה כמה אנחנו פאתטיים לפעמים, בני האדם בעולם הטכנולוגי של 2015. כולם מצלמים את עצמם סלפי עם פלאש לא מחמיא. עוברים על הפיד בפייסבוק בזמן שחברים שלהם מדברים אליהם.
אני מכניסה את הפלאפון לכיס.
22:00, חושך באולם, THE ANGELCY האהובים עליי עולים מחוייכים לבמה ומרגע זה לא אכפת לי אם הגעתי לשם לבד או עם עוד 20 איש. מבחינתי זה רק הם ואני שם.
אני זזה מצד לצד ושרה איתם, לפעמים עם המילים האמיתיות ולפעמים עם "טילילי". המשפטים שהם אומרים בין השירים, עושים רושם שהם מתרגשים ממעמד ההופעה האחרונה (לבינתיים!). אני מתרגשת איתם וגם קצת בשבילי. בכל זאת, באתי להופעה לבד, ואפילו נהניתי לבלות איתי.
// סיוון סטרומזה
הפוסט אני מספר אחת הופיע ראשון במה וזה