אז יש לי חבר בעבודה, אחד שלא מתעניין במוזיקה, אחד ששואלים אותו ״תגיד אתה מכיר את הזמר/ת או הלהקה הזאת?״ לרוב יענה ב״ממש לא״. זה לא שהוא לא אוהב מוזיקה, שמח על הרחבה בכל אירוע עם קצת צלילים שכולם מכירים, יודע שדרך השלום זה של פאר טאסי ואפילו כמה שירים של גושן/דנינו, אבל לא מעבר לזה. תוך כדי עבודה שלחתי לו לשמוע שיר קאנטרי שאהבתי והתנגן אצלי באותו יום, התגובה הייתה חיובית והתחלתי לשלוח לו שיר של אמן אחר כל יום, חושף אותו לסגנון מוזיקלי שלאחרונה הפך לסגנון החיים שלי.
יש משהו במוזיקת קאנטרי אמריקאית שיכול לדבר לכל אחד בכל שלב בחיים, שאתה שמח יש שירים שיעצימו את השמחה ושאתה עצוב יש שירים שייתנו לך תקווה, הכל תחת קורת גג אחת. מעל להכל קאנטרי היא מוזיקה שמספרת סיפור מעולה, לאמנים יש את הסגנון הייחודי לרגש בכל שורה, להעביר את הסיפור מאחורי השיר ולגרום לך להרגיש כאילו אתה חווה את זה איתם. תוסיפו לשירים הללו גם נוף חולף של נסיעות מהצפון למרכז וחזרה כל יום מזה שלוש שנים ותקבלו סגנון מוזיקלי לחיים.
עוד דבר שמרתק אותי במוזיקת הקאנטרי הוא תחלופת הדורות שהסגנון הזה עובר. בדומה לרוק, גם כאן יש את "האבות המייסדים" – הזמרים הקלאסיים שעזרו לבנות את הסגנון ולהתוות את הדרך, אמנים כמו גארת' ברוקס ולורטה לין. יש את הדור האמצעי, הדור שהיום נחשב למוביל, הקול והנשמה הפועמת של הסגנון, אמנים כמו בלייק שלטון, בראד פייסלי וטים מק'גרו כאשר לצידם, מתחילים לתפוס לאט לאט את הבכורה הם הילדים של הסגנון, הדור החדש. כמו כל דור חדש שנכנס גם ילדי הקאנטרי של שנות האלפיים מעשירים את הסגנון בשילוב סגנונות אחרים ויוצרים מוזיקה אשר יכולה לדבר בקלות לכל אחד בכל שלב בחיים.
אחד הכוכבים של הדור החדש הוא סאם האנט, בן 30 מנשוויל (טוב, כל מי ששר קאנטרי מוצא את עצמו גר בנשוויל) ומחזיק בתואר של זמר השנה במוזיקת קאנטרי של ASCAP. אלבומו האחרון Montevallo, לקח אלבום זהב עם מכירות של מעל 800 אלף עותקים בארה"ב בלבד וקיבל 4 כוכבים מתוך 5 על ידי בילבורד. מעבר לנתונים היבשים סאם האנט ניכן בסגנון ייחודי שמפריד אותו מתוך הקאנטרי מיינסטרים ששומעים היום, כאשר הוא משלב בתוך השירים שלו דיבור, כאילו היה מספר סיפור בין השורות והופך אותה לשירה ובכך מגביר את יכולת העברת המסר, התחושה והרגש של השיר.
באלבום האחרון שלו בחר האנט לדבר על מגוון נושאים המתפרסים בין הקושי להתחיל עם המין השני לבין פרידה קשה ועד בגידה, הדיסק ברובו עוסק בנושאים רגישים ודברים שהוא עצמו הגדיר כחוויות שחווה מספר לא מבוטל של פעמים. גם הקליפים שבחר לביים מהאלבום האחרון אינם הקליפים הטיפוסיים לסגנון, בשיר הפותח של הדיסק Take Your Time, שם בחר האנט להראות עימות בין זוג בו הגבר פוגע נפשית ואף פיזית בבת זוגתו בעוד הוא צופה ביחסים שלהם מהצד. לא אגלה את הסוף (לא סוף הוליוודי) אבל ניתן להבין שגם כאן, האנט שונה משאר האמנים בני דורו.
רבים ממכם שקוראים את זה כנראה מעולם לא שמעו שיר קאנטרי, לרבים זה "הסגנון הזה" של הקאוביים עם הכובעים הגדולים, זה לא הפולס ברדיו וזה לא "סקסי" כמו אדל או ריהאנה, אבל במידה ורק תתנו לסגנון הזה קצת צ'אנס הוא יחדור לכם ישירות ללב, וזה באחריות. במידה ואתם רוצים להתחיל מאיפשהו, סאם האנט הוא התחלה מעולה!
// אלכס מילוש
הפוסט סגנון לחיים הופיע ראשון במה וזה