כשהבנתי שהעולם עקום התחלתי לחיות, לנשום, לצחוק, לתקשר, אבל נהייתי גם נורא אדיש למציאות. ככל שנחשפתי לתכנים וידע ראיתי שהעולם תמיד היה עקום ואנחנו כאן בשביל לנסות ליישר אותו (אנחנו, הדור האבוד).
אני לא יודע אם את הדור הקודם אפשר ליישר הוא מיושן מדי, ואני לא חושב שצריך להתעסק בבולשיט הזה.
"קל יותר לגדל ילדים חזקים מאשר לתקן מבוגרים שבורים."
אין כאן פאנץ' ואל תחכו לאיזה מסר שישנה לכם את החיים. אנחנו תמיד חיים בצפייה שמשהו צריך להגיע במקודם או במאוחר. אולי זו נסיכה שתאהב אותנו, או אביר על סוס לבן, הם שיראן לנו את המסלול ויכוונו אותנו למטרה שהיא עדיין לא ברורה.
מחכים לחופשה הבאה, למסיבה הבאה, לסוף שבוע הבא, להשתכרות הבאה – ותמיד יש לנו אבן בראש שמשהו צריך לקרות בעתיד, מחכים ללא סיבה למשהו. רובנו בכלל לא יודעים מזה המשהו הזה שצריך לקרות, והזמן רץ, נשרף כמו פתיל של פצצה, אבל הציפייה היא זו שמשאירה אותנו עם עיניים פקוחות.
אני רק חושב שהדור האבוד שלנו גדל לעולם שונה וקצת מסובך במידע. חלק אומרים שהשפע הוא שגורם לשינוי. אני מסכים וחושב שמרוב שיש לנו אופציות רבות אנחנו לא יודעים במה לבחור, אם זה זוגיות, עבודה, יצירה. מול עיניים שלנו יש מגוון רחב וקושי להתמקד.
גם בכתיבה הזו קשה לי להתמקד על נושא מסוים, כי פשוט המוח שלי רץ על 800 ויש כל כך הרבה נושאים שצריך לדבר עליהם ולשפוך אותם על הדף. נראה לי בעידן הזה המוח שלנו צריך להכיל פי 10 יותר מהדור המיושן.
ועדיין סבתא עם אותו משפט "מתי חתונה בעזרת השם?" סבתא, זה כבר לא אותו דבר כמו פעם…
דור שלם על 800 (מתוך: istockphoto)
כשנחשפתי למידע מעניין נהייתי אדיש, שאלתי למה העולם כל כך עקום? למה אנשים משקרים לעצמם ולאחרים? למה אנשים עסוקים במרוץ הקשה הזה של עתיד טוב יותר ושוכחים לחייך ברחוב?
לכל זה לא באמת מצאתי תשובות וכבר הפסקתי לחפש. לפעמים אני אדיש, ויום אחד קם מהמיטה כמו חללית לעשות משהו חדש, לכתוב משהו חדש. לראש היצירתי יש מוזות, פעם אחת אתה למטה ושבוע לאחר מכן אתה למעלה.
אין כזה דבר שמניה כל הזמן עולה, ואין כזה דבר שתמיד יהיה לנו טוב. בשביל שנרגיש טוב נצטרך לעבור גם הרבה סבל, כשנדע מזה רע בחיים נוכל להרגיש בטוב כשהוא יגיע.
פוסט קצת חופר ועמוק, אבל נראה לי שזה מתאים לאזן קצת את המקום הזה, לתת גם מהומור, גם רגש, וגם אמת.
איפה אני נמצא? אני יותר אוהב את האמת של הדברים תוך כדי שאני אוהב לצחוק על זה. תענוג לקחת את החיים שלנו בציניות, אבל גם לדעת לאזן זה חשוב, להיות קצת מצחיק, וקצת רציני.
קבלו סרטון שיצרתי על אדישות, הפאנץ' נמצא בסוף הסרטון. אם זה לא מצחיק אתכם תוכלו לקלל אותי אין לי בעיה עם זה, ולא לכל מאמר צריך להיות פאנצ' היום אין כאן שום מסר חוץ מחפירה על הדף (:
// יוני ברכה
הפוסט אדיש בעולם שרץ הופיע ראשון במה וזה