אני נשבעת שאין עוד אדם אחד במדינה כולה מלבדי ששונא את החג הזה. אני לבדי שונאת את החג האהוב על שבעה מיליון אידיוטים אז תרשו לי לשחרר כאן את קיטור הציניות הזועק שבי. מה יש לנו בפורים ומה בו לעזאזל גורם לכולם להתלהב כל כך? יש לנו נשים שרוצות להיות למשך יום אחד (או שבוע אם מדובר על מתלהבות שמתחילות להתחפש לפני כולם) שפנפנות, דבורות, מלאכיות או מלכות סאדו, כל זה כמובן באישור המסורת היהודית.
גברים אתם לא רחוקים משם, כי אתם מתחפשים משום מה לכל מיני דמויות נשיות ביזאריות כמו זונה, אחות או דמות נשית בלתי מושגת כלשהי שחיה אצלכם בפנטזיות המיניות מאז שגיליתם את התפקיד החשוב ביותר של יד ימין. בקיצור, כל אחד מוציא מארון השלדים שלו את הפנטזיה הכי מלוכלכת וכולנו קוראים לזה חג פורים, יפה לנו. בואו נמשיך.
ילדות מחטיבות הביניים ותיכון רוצות ביום הזה להיות (באישור ההורים כמובן) הכי פרובוקטיביות ואם אפשר אז אפילו קצת יותר פרובוקטיביות ממיילי סיירוס או כל כוכבת פורנו אחרת בהתהוות. כולם אבל כולם חייבים להתגאות בחג המטומטם הזה שהם היו בלפחות כמה מסיבות פרטיות שוות ואז לפרסם את התמונות שלהם במדים ירוקים של בית חולים כשהם מחזיקים ביד את הרעל הלאומי שנקרא "וודקה רדבול" (או ערק אשכוליות זה כבר עניין של טעם). המתלהבים ביותר כאמור מתחילים להתחפש שבוע לפני ולהתהלך ברחובות כשהם מבשרים על תחילתו של קרנבל האידיוטים שיהפוך את כל תושבי המדינה לכמה ימים לוולגריים פרובוקטיביים וחסרי טעם אבל מה, מחופשים כמובן!
נכון שלא נולדתי כאן ואפשר להאשים בגישה שלי קודם כל את החינוך הסובייטי או לטעון שהחג המטומטם הזה פסח עליי בתהליך קליטת העלייה אבל תרשו לי להפתיע אתכם. גם בברה"מ היה חג שבו התחפשנו, ההבדל היחיד הוא שבחג הזה התחפשו רק הילדים והם עשו את זה רק כדי להשתתף במסיבת גן/בית ספר. אני למשל הייתי מחופשת בכיתה א' לפינגווין יפיפה עם גרביונים לבנים בגד גוף שחור וכובע עם מקור קטן שאמא שלי בעצמה תפרה לי.
בכל מקרה זאת לא הנקודה, הנקודה היא שאני חייה פה כבר 23 שנה ועדיין לא הצלחתי לפצח את ההתלהבות שלכם. אפילו התחפשתי פעמיים כדי לנסות על בשרי את החוויה האלוהית ועדיין לא התחברתי. פעם אחת הייתי דבורה ומישהו במסיבה היה בטוח שאני לביאה (יא איזה צחוקים) ובפעם שנייה הטעות הזאת קרתה בגלל שיום ההולדת שלי השתלב לו איכשהו עם פורים אז התחפשתי למלח ים כדי להידחף לתוך מסיבה שווה במועדון הפינגווין שהיה אז וואוו! לא חוויתי שם שום התעלות רוח אלא ההפך, אחרי חצי שעה עפתי מהמקום הדחוס, כי זה פשוט היה הרבה יותר מדי וכנראה שאני לא בנויה לרמות כאלה של שמחה אנושית מטומטמת. לראות אנשים גם דלוקים גם שיכורים גם סתומים וגם מתלהבים נורא מעצמם, זה היה ממש יותר מדי בשביל חג אחד.
בעלי למזלי הרב לא חולה במחלת ההתחפשות הלאומית ומזל שכך כי הדבר הכי פתטי בעיניי בפורים זה הזוגות שמתחפשים לתחפושת זוגית, אוייי איזה מאמים!
צילום: (visualphotos.com)
ועכשיו בואו נתייחס לרגע למה שקורה בתל אביב בחג פורים. אם תרשו לי אלה הימים הנוראים ביותר לכל תל אביבי, אפילו יותר נוראיים מחול המועד של החגים האחרים כמו פסח חנוכה או סוכות. עם דבר אחד בוודאי תסכימו איתי, כשכל ההורים שנוהגים לבלות עם ילדיהם ב"קניון" מגיעים לעיר, צריך לארוז מזוודה ולברוח לסוף העולם הכי רחוק כי העיר הופכת לגן ילדים נטול גננות שרק אלוהים יכול להשליט בו סדר.
//לין לוי אורמן