הייתי ילדה מעצבנת. תמיד היה לי מה להגיד, הייתי בטוחה שאני יודעת הכל על הכל, ולא התביישתי להגיד את זה בקול רם. תמיד אהבתי להתווכח, גם אם בסוף התברר לי שטעיתי. הייתי ילדה עקשנית מאד שתמיד הרגישה כמו אישה מבוגרת שכלואה בתוך גוף של ילדה, אבל בעיקר הרגשתי כלואה בתוך עצמי. תמיד היו דברים שרציתי להגיד, אבל כשאמרתי אותם בקול רם, הם נשמעו מטומטמים.
מי שמכיר אותי יודע שאני חושבת בקצב מסחרר ומדברת עוד יותר מהר, ולרוב זה גורם לי לחוש תסכול, שלא מבינים אותי כמו שצריך. לפני שלוש שנים מצאתי את הכתיבה. בשבילי היא המקום המושלם להביא את העולם הפנימי שלי לידי ביטוי. זו דרך יחסית בטוחה לשפוך את המחשבות והדעות שלי החוצה, ולקוות שהאנשים הנכונים יקראו את זה ויעשו עם זה דברים טובים. שזה אולי יעזור להם גם אם זה רק בקצת, כי זה כל מה שבתכלס חשוב לי.
אז אני כותבת, בעיקר על סקס ויחסים סתם, כי זה משהו שאני מרגישה חופשיה לדבר עליו, ומרגישה שזה תחום שלא מספיק נשים מדברות בו, אבל יש לי עוד הרבה מה להגיד בעוד תחומים. במהותי אני פמיניסטית, כמו כל אישה חזקה שלא מוכנה לוותר על החלומות שלה בשביל דבר. אני לא חושבת שנשים הן יותר טובות מגברים, אני רק חולמת על עולם בו מתייחסים אליי כמו אל בן אדם, בלי קשר למה שיש לי בין הרגליים או למה שאני לובשת.
עם הכתיבה באינטרנט מגיעה חשיפה מטורפת. אני מקבלת הרבה תגובות, הערות, הודעות פרטיות וגם לפעמים קללות ומילות גנאי. אני מזכירה לעצמי, שככל שמגיבים לי יותר, זה רק אומר שקוראים אותי יותר. אז אני קוראת את התגובות עם עור של פיל, מזכירה לעצמי למה אני ככה חושפת את עצמי לעולם בכל שבוע מחדש. הפעם, החלטתי לעשות זה פה בבלוג שלי.
אז למה אני כותבת? למה אני ככה נחשפת? כי יש לי מה להגיד ואני לא מתביישת לומר אותו בקול רם. אני אוהבת ליצור שיחה, דיון, לגדול ולהתפתח, ללמוד דברים חדשים ולנסות אולי גם ללמד קצת אחרים. אני אוהבת שהטקסטים שלי עוזרים לאנשים, גם אם אני לא יודעת על זה בכלל. אני אוהבת שאנשים מזדהים עם מה שאני כותבת ושגם הם מזכירים לי, שאני לא באמת לבד, לא חשוב כמה כלואה אני תמיד מרגישה.
אם תפגשו אותי ברחוב, כנראה שלא תזהו אותי, אבל זו עדיין אני. אולי אראה לכם קצת שונה אבל זה רק כי כל טקסט שאני מפרסמת הוא רק הצצה קטנה אל תוך העולם שלי, הוא רק גרגיר קטן בתוך ערימה של חול שהוא אני. אני יכולה רק לקוות שההצצה הזו תהיה לכם מעניינת, מפרה, מגרה, כזו שעושה לכם משהו מבפנים. אולי היא תגרום לכם לקום ולשנות משהו בחיים, או תשנה אצלכם קצת את צורת המחשבה. כל דבר שהכתיבה שלי תעשה לכם, עבורי זו ברכה וזו גם התשובה לשאלה ״למה לעזעזל אני כותבת!?״.
// נטלי להב
הפוסט למה לעזעזל אני כותבת!? הופיע ראשון במה וזה