תכף יש לי יומולדת. 32 אם תהית. מוזר. אני לא מרגישה בת 32, אולי כי אני עוד לא וזה נכתב בתכף יומולדת. איך בכלל אמור להרגיש 32? כרגיל איכשהו יוצא שאני בחו״ל סביב היומולדת, בעיצומה של הרפתקאה, באמצע חוויה מטורפת או בתהליך של משהו חדש לחלוטין. אבל הפעם יש משהו שונה.
אולי זה המקום עצמו שקצת משולל אטרקציות. כן, לנסוע שעתיים לעיר ליד זה אפשרי, וללכת לאיבוד באמישלנד כדי לראות בתים יפים ומרחבים בלתי נגמרים זה מעניין. למצוא את עצמי בתערוכת חווה עם תחרות החזיר הנאה ביותר, הדלעת הגדולה ביותר והשפן הצמרירי ביותר זה יוצא דופן. לבלות ארבע שעות ביריד אוקטוברפסט – צופה בתחרויות השלכת חבית או אכילת פאי תפוחים אחרי ששתיתי רק בירה אחת. כן, לכל אלו ניתן לקרוא אטרקציות.
אך ברוב הזמן חוויתי אותן לבד, כשאני האטרקציה של עצמי. המחשבות שלי, המוזיקה שלי, חוסר הסבלנות שלי, החרדות שלי, הגעגועים שלי. ניסיתי להגיע לתובנות מרחיקות לכת, אבל גם אם הצלחתי, לרוב אני לא זוכרת אותן כי לא היה לי עם מי לחלוק באותו רגע. אז כתבתי, או שכחתי, בתקווה שעמוק בפנים זה עוד משוכה שעברתי והיא עכשיו קועקעה בנפש שלי.
אני חוזרת לארץ עוד כמה ימים והפעם אין מאסטר פלאן. הלימודים – שבאופן מסורתי מתחילים מאוד קרוב ליום ההולדת שלי – השנה יתחילו בלעדי. אין לי רשימת מטלות שאצטרך או אהיה חייבת להשיג במהלך השנה, אין יעד שתחום בזמן שאני צריכה לשאוף אליו, או להספיק לפני, או לפחות לצפות לבואו. מעכשיו, חוץ מאטרקציות לעצמי, אני גם זו שמייצרת את האטרקציה. ומה בכלל אני רוצה?
ניסיתי לענות על זה בצורה הכי מעורפלת שיש, להיות מאושרת. אבל מה הסוד לאושר? פנימי, חיצוני, שילוב של השניים? זה לקוות להיות בסיטואציות שעושות אותי מאושרת, עם אנשים שעושים אותי מאושרת, כשאני במצב רוח מאושר. אז כנראה שזה שילוב וכנראה שאי אפשר להסתמך רק על הפנים או רק על החוץ. על החוץ עבדתי הרבה זמן, מצאתי את האנשים שלי, והתמקמתי בעבודה שאני גאה בה. עכשיו הזמן להשקיע קצת בפנים.
תחומי העניין שלי רבים כל כך, אבל פתאום יש לי זמן ממש להשקיע בהם. אין לי משהו שאני ״חייבת״ – יש לי הרבה דברים שאני רוצה. אחד מהם הוא לדעת לחלק את הזמן שלי, ליצור סדר עדיפויות, שבו ״אני״ הוא לא אחד מהאחרונים ולהבין מה זה ה״אני״ הזה הוא בהחלט אחד הראשונים. לדעת שאנשים סביבי חשובים לי אבל אולי אני לא חייבת את חברתם כדי להרגיש שעשיתי ״משהו״. לפעמים אני צריכה להספיק לעצמי כשה״אני״ שבחרתי באותו רגע הוא מספק.
אולי בעצם ממש ככה צריך להרגיש 32. הרגשה של עומק, של חשיבה, של תובנות שלפני עשר שנים לא חשבתי שאני אי פעם אתקל בהן ונראו לי ״של מבוגרים״ . ואולי קצת התבגרתי, ולהישאר ילדה לכל החיים זה כבר לא משהו שאני רוצה. ואולי זה עניין של תקופה. הרי אני זה אני, זה לא ישתנה. אבל הסדר עדיפויות משנה כל הזמן ועכשיו, עכשיו תורי.
יום הולדת שמח שירה.
והוא יהיה כזה.
// שירה פריגת
הפוסט והוא יהיה כזה הופיע ראשון במה וזה