זה לא קשה כמו שחושבים. אולי בעתיד זה יהיה יותר קשה. בטח אם נגור ביחד. היום, כשכל ילד בן 20 יודע למלמל מתוך שינה שקשר זה עבודה קשה ושאהבה זה לא מספיק ושצריך להשקיע, זה אפילו נראה כמו התגרות בגורל. מה אנחנו צריכים את זה? גם ככה אהבה זה קשה ובטח היא רוצה שמתישהו אני אשתנה ומה יהיה אם נתחתן ומה יהיה בחגים ומה יהיה עם ילדים ומה קורה? אולי נעצור שניה?
אני יוצא עם בחורה דתיה. מהמגזר הדתי לאומי. אם היא הייתה כיפה היא הייתה סרוגה (נראה לי. אני לא בטוח איך זה הולך אצלם. אני חושב שזה כמו בקרטה – ככל שהצבע כהה יותר ככה אתה יותר הארד קור). שומרת שבת וחג, כשרות, מתפללת כל יום וצמה יומיים בשנה – תכונה שאני מעריץ במיוחד בתור אחד שלא מסוגל לצום פעמיים בשעה.
אנחנו שונים, מאוד. לא רק בגלל הדת. יש בינינו תהום – או לפחות עמק קטן – מבחינה אידאולוגית. בשבילה עונג שבת זה שירים מהמקורות, בשבילי זה סרט של מארוול בשישי בערב ונסיעה עם האוטו לטיול או לים עם כמה בירות בשבת. ויש עוד אלף הבדלים כאלה.
אני לא משלה את עצמי שלא יהיו לנו קונפליקטים בעתיד – כאלה שלא נוכל לפתור בלהעמיד פנים שאנחנו הולכים מכות על הספה, כאלה שיעמידו אותנו במבחנים שאי אפשר להתכונן אליהם בשום בית ספר. . האם זה אומר שמה שבטוח, לא יהיה לנו משעמם? כנראה שכן, ואני ממש בסדר עם זה.
אז איך אנחנו מסתדרים? בדרך כלל ממש טוב, לפעמים אפילו ממש מדהים. אולי זה כי למדנו לכבד את הצד השני לפני שהתאהבנו מעל הראש, אולי זה כי שנינו ליברלים ומסוגלים לקבל את העובדה שיש מישהו בעולם שבחר לקיים אורח חיים רוחני אחר מאיתנו וזה בסדר. אולי זו החיבה המשותפת לפחמימות. היא לא מצפה ממני "להתחזק", אני לא מצפה ממנה להיחלש. אני יכול לדבר שעות על כמה אמונה זה דבר יפה ודת זה דבר מכוער וכמה זה מקסים שאם התאוריה של המפץ הגדול נכונה אז כולנו עשויים מאבק של כוכבים, אבל חיוך אחד שלה יכול לגרום לי לשכוח איך מדברים.
אהבה בשבילי היא דיל של הכל כלול. אי אפשר להתאהב ב38% ממישהו. אהבה היא סוחר קשוח שלא אוהב להתמקח, אי אפשר להתנות לה תנאים. אוקיי, הבנתם את הפואנטה. עדיף לאהוב ולאבד מלא מלא לאהוב בכלל, אבל עזבו אתכם מהחארטה הזה. עדיף לאהוב ולקחת אחריות על הבחירות שלי ולא לפספס אהבה של פעם בחיים.
// זהר רץ
הפוסט שנינו שונים הופיע ראשון במה וזה