בעוד כמה שניות אחגוג את יום הולדתי ה-30. כמובן שיש בראש המון מחשבות, חשבונות נפש וחששות. לצד כל הדברים שאני מוטרדת מהם, בסה"כ אני ברת מזל שאני בת 29.9 ויש לי בית. לא בית שקניתי, הרי אני עדיין קשורה לדור הנוכחי, אבל יש לי ארמון. ומהו ארמון בעינכם? בעייני ארמון זה חלל בו יש לי מקום לזוז, יש לי מיטה נוח, פינת כתיבה (הכי חשוב) והשכנים נעימים לי.אני יכולה להעיד גם שיש ליYES ואינטרנט ומזגן אבל בואו נתמקד בדברים הבסיסיים.
ובעולם כל כך רע זה לא מובן מאליו שיש אותם.
לכן לכבוד יום הולדתי אשתף אתכם במיזם שעשיתי: "פרויקט יומולדת 30". בעזרת מחלקת הרווחה בת"א אתרנו אדם שהיה זקוק לטאצ' של צבע וסיוד בביתו על מנת שיוכל להרגיש בית. הפרויקט עצמו התרחש לפני היומולדת- רגע לפני כניסת החגים על מנת שאותו אדם יוכל להתחיל את השנה החדשה בקיר לבן תרתי משמע.
על הדרך כבר הרחבתי את הפרויקט ויחד עם אנשים נפלאים השגנו עבורו דברים בסיסים שלא היו כמו מיקרוגל, כיסא נוח למחשב ועוד.
אנשים באו לציין את יום ההולדת במברשת צבע ותרמו את זמנם בשישי בבוקר בשביל לגרום למישהו אחר לחייך. הדבר הזה ריגש אותי מכל דבר אחר. יש באנשים כ"כ טוב שחייבים לזכור את זה כל הזמן.
למען צנעת הפרט אחסוך מכם את הפרטים. הבית לא היה קל למראה ולעיכול. מוזנח וקטן יותר מהחדרון כביסה שאין לרובנו. אבל בדבר אחד אשתף. האדם עבורו עשינו את הפרויקט- תולעת ספרים!
ומהמרפסת הקטנה שבחדרון בו הוא חי עשינו פינת קריאה קטנה ופורחת- באמת הבאנו פרחים.
הדבר גרם לאותם אנשים שתרמו, שעזרו לפני, בזמן ואחרי להגיד לי כל הזמן תודה. אבל התודה האמיתית היא אליהם. הדבר הכי טוב שקרה זה לא רק שיש עכשיו אדם שכיף לו להיות בבית אלא שהרעיון עבר הלאה. מה יקרה אם כל אחד ואחת מאיתנו יעשו משהו טוב לכבוד היום בו הם נולדו?
יש מגוון רעיונות כמו להתנדב באיזו מסגרת, אפילו יום אחד, לתרום בגדים שאתם כבר לא אוהבים, ואתם יודעים מה? גם לקנות מאפה וקפה ולהגיש להומלס שברחוב. כי יש לכם יום הולדת וזה יעשה למשהו טוב לקבל מכם יחס אנושי פשוט של כוס קפה.
בעולם כ"כ דפוק גם כסף לא יציל את המצב. אלא רק חמלה בין אנשים.
אי שם בת״א יש איש עצוב ושמח, שיש לו בית נעים ויפה יותר והכי חשוב: פינת קריאה חדשה ופורחת. כי אחרי הכל כבחורה שכותבת-יש דבר חשוב מזה בחיים?
שיהיה לי וגם לכם מזל טוב
// טל גטרייטמן
הפוסט פרוייקט 30 הופיע ראשון במה וזה