עוד רגע אני משתחררת. ארבע שנים מאז שהתגייסתי והגיע הזמן לגזור חוגר.
בשנה וחצי האחרונות פיקדתי בבה"ד 1. חמישה מחזורים, 78 צוערים, ארבעה סגלים שונים ונשימה אחת שאני צריכה לקחת רגע לפני שאני משתחררת כדי להבין מה עברתי פה בכלל.
אז רגע לפני שחרור, כתבתי מכתב. לעצמי. אחד כזה שאם הייתה לי הזדמנות למסור לעצמי רגע לפני שנכנסתי לתפקיד, על הטירוף שעוברים בהכשרות בכלל ובבה"ד 1 בפרט, רק מהצד השני, של המפקדים. זה מה שהייתי כותבת.
יקירתי,
את עומדת בשערי בה"ד 1. המקום שהבטחת לעצמך לחזור אליו עוד כשהיית צוערת, אבל הפעם מהצד השני.
החברים שלך כבר משוחררים וגם חבריך הקצינים ימצאו עצמם בחוץ במהלך השנה הקרובה. אבל לך זה לא יזיז, גם לא ישמש לך כאיזשהו מכשול כי את תיהני מהעשייה. כי הגעת למקום ששאפת להגיע אליו במשך שנה.
רגע לפני שאת נכנסת בש"ג (ברגל ימין כמובן) תיקחי נשימה עמוקה. את עומדת לחוות כאן יותר ממה שחשבת, יותר ממה שציפית, יותר ממה שדמיינת. בעצם, זו עומדת להיות השנה המשמעותית ביותר בשירות הצבאי שלך.
את תיכנסי לסגל חדש ומגובש, תצטרכי למצוא את דרכך בין שלושה מפק"צים נוספים עם שיטות פיקוד שונות לגמרי משלך ובכל זאת להסתדר.
תצטרכי לוותר על יציאות הביתה ואירועים כאלה ואחרים. אבל את לא תתבאסי כמו שאת חושבת, כי בפעם שאת כן תצאי לאירוע את תתבאסי שיש לך 16 צוערים שנמצאים בבה"ד בלעדייך, ושאם תהיה להם בעיה לא את זו שתפטור להם אותה.
את תעברי הרבה. הרבה יותר ממה שאת חושבת.
תלמדי מחדש לטווח בנשק ובפעם השנייה תנהלי מטווח, כשהפעם את לא הצוערת.
את תלמדי מחדש על איתנות, לא נגעת בה מאז שהיית פה בעצמך. אבל לא איתנות כביטוי שמשתמשים בו סתם בצבא אלא איתנות אמיתית. עומסי קור, כאלה שישאירו לך פצעים ברגליים חודשים, עומסי חום שיגרמו לך להזיל טיפות זיעה על המצח, מסע להר גמל חמש פעמים למרות שקשה לך לנשום והקצב מהיר לך מהתחלה.
אבל את תשרדי. את יודעת למה? כי יעמדו מולך 78 צוערים שמתסכלים רק עליך. והם נשברים בעצמם בשטח, והם נשברים בעצמם מהשינה באוהל, והם נשברים בעצמם מאכילת מנות קרב במשך שבוע, והם לא יכולים לנשום מרוב חום, והם לא יכולים ללכת מרוב קור כי יש להם כוויות קור ברגליים בדיוק כמו שלך. אבל בשביל זה את פה. את תצטרכי לדעת איפה לא להתלונן כדי לא לחפור בור לאנשים שלך. את תהיי זו שתניח את קרש העץ כדי שיוכלו לעבור לצד השני ולהגיע בבטחה.
את לא יודעת, אבל את חושבת שאת מגיעה לשנה. בעצם את לא. הגעת לכאן לשנה ושלושה חודשים. את תחתמי כאן מחזור נוסף כי תתמכרי לפיקוד. עוד מחזור זה משמעותי כאן.
עוד מחזור זה עוד שולחן קליטה, ועוד שבתות, ועוד מסע תגיות, ועוד אפוד, ועוד נשק, ועוד 14 צוערים, ועוד 14 נשמות, ועוד שבוע שטח, ועוד מנות קרב, ועוד שמירות, ועוד שבוע מנהיגות, ועוד שבוע דאגה לפרט, ועוד משובים, ועוד חוו"דים, ועוד הורדת התנסויות, ועוד סיכומי שבוע שהצוערים יכתבו לך מדיי שבת, ועוד שיחות אישיות עם כולם חוץ מעם עצמך. ועוד סדרת חינוך בירושלים, ועוד שינה במדרשת הר גילה, ועוד הר הרצל, ועוד בוחן מסכם שכל כך קשה לך להחזיק עצמך ערה בו. ועוד סדנת זהות מסכמת לצוערים שלך בסוף הקורס. ומה איתך? לך אף אחד לא יעשה כאן סדנת זהות על רכבת ההרים שאת עומדת לעבור כאן, או על השינוי הזהותי שאת עומדת לעבור מקצינה לאזרחית.
לקראת הסוף את תרגישי שאת נדחקת ותתחילי לחשוב כל מיני מחשבות מוזרות.
איך תקומי בבקרים בלי שעון מעורר? איך לא תצטרכי לטפס למיטת קומתיים רעועה כל לילה? איך יכול להיות שיהיה לך זמן לשתות קפה מתי שרק תרצי? ואיך לא תצטרכי לשתות כל-כך הרבה כוסות קפה ביום? ואיך יהיו לך ימים שבהם תקומי בבוקר, תשכבי על הרצפה ותסתכלי על המאוורר המסתובב שבתקרה בחדר שלך? החדר שהוא רק שלך. ואיך תהיה לך פרטיות פתאום? ויהיו לך שירותים משלך ומקלחת משלך.
להתחבר כל שלושה חודשים לקבוצה אנשים זרים זה לא פשוט. עד שהם הופכים את זה לפשוט יותר.
עוד שנה מהיום תמצאי עצמך על גגות בה"ד 1. כל פעם גג אחר, כי אחרי שנה ושלושה חודשים לא יהיה פה גג אחד שלא תכירי. ובלילות, כשהבה"ד כולו ישן, המפקדים, הצוערים, הנגדים, הרס"פים והבה"ד נראה פתאום כמקום השקט בעולם, בדיוק כמו המדבר שסביבו, בשעות בהן אף אחד לא יודע להגדיר אם זה לילה או בוקר את תמצאי עצמך עומדת מול רחבת המסדרים. לבד. בשקט. צופה מן הצד.
ותריצי בראשך 78 צוערים, 78 נשמות. 78 פעמים שקלטת לקורס, 78 שיחות פתיחה, 78 חוו"דים- כפול שתיים, אחד באמצע ואחד בסוף. כמעט 200 פעמים תורידי התנסויות לצוערים שלך שיכנסו 600 פעמים אליך למשרד רק כדי לדבר מקצועית ועוד 300 פעמים כדי לדבר על דברים אישיים. 78 טלפונים כדי לבדוק איך הולך לצוערים שלך בהשלמה, 78 פעמים תסמיכי ניהול מטווח ו312 פעמים תסמיכי תרגיל פרט. יבש ואז רטוב, תרגיל בלילה וגם תרגיל ביום. 78 פעמים תעניקי סיכות מ"מ +- כמה צוערים שהחלטת שאינם מתאימים להיות קצינים ושש פעמים שתצטרכי להודיע למישהו שאינו מתאים להיות קצין בעינייך ואת תגדעי לו את חלום הקצונה בטרם עת.
וכשתעמדי מול הרחבה, על אותו גשר, באותה שעה שאף אחד לא יודע להגדיר, באותה נקודה בה את צופה מהצד, תעבירי בראש את כל אותן נשמות שעברו לך תחת הידיים. את כל אותן החוויות, הדילמות והאתגרים שאת עומדת לעבור כאן.
כל שנשאר לי לאחל לך הוא הצלחה.
!done
// שי רוזנפלד