הרבה לפני שאני הפכתי לתל אביבית ותל אביב הפכה לעיר של גורדי שחקים שנועדו למגורי היוקרה, היו היה מתחם הסי אנד סאן. עמד לו שם המתחם בודד לחלוטין בנוף של חוף תל ברוך וכל מי שעבר ליד ניסה לתפוס את ניחוח היוקרה הראשוני שנדף ממנו. בתוך הסי אנד סאן, היו היה ועדיין ישנה מסעדת טורקיז שנפתחה ב-1991 והייתה בין הראשונות מסוגה כי היא קמה הרבה לפני הטירוף הקולינארי שפוקד אותנו. היא הייתה שם הרבה לפני השף סלב הראשון ובה הגישו פירות ים למביני העניין שהבדילו בקלות בין קפולסקי למסעדה אמיתית.
ולמה הפתיחה הציורית הזאת אתם בוודאי שואלים? כי יוצרי המוסד המכובד הזה שהיה כה מרוחק וייחודי, כה לא סטנדרטי וזר לפני 20 שנה, פתחו לא מזמן ביסטרו – מושג שהפך בשנים האחרונות למקבלה למשהו המוני וסטנדרטי, בקניון רמת אביב. ביסטרו בקניון! אתם קולטים?
האתר של גרנד קפה טורקיז מכריז כי המסעדה מציעה שילוב של אוכל משובח לצד מקום בילוי אטרקטיבי וכי התפריט, בניצוחו של השף רז סלע, מתחלף לאורך שעות היום. עבורי זו הייתה אפשרות הבילוי השפויה היחידה בצהרי שבת באזור צפון תל אביב עם חניה צמודה (בחינם לאורחי המסעדה!), עם מיזוג ובתוך קניון שדומם דומיית סופ"ש. מקום מושלם לנשים הריוניות כמו חברתי שהייתי אמורה לפגוש שם. ואכן, נוחות חסרת פשרות! אני מעמק חפר, היא מראשון לציון, נפגשנו באמצע הדרך וזכינו לתשומת הלב הראויה, במיוחד כשמלצרית אחראית אחת גילתה את הבטן ההריונית ואת סלט הקיסר (42 ש"ח) על השולחן מולה.
אחד המרכיבים של הסלט הוא רוטב קיסר המפורסם שאחד מרכיביו היא ביצה לא מבושלת. איסור לאכול ביצים לא מבושלות הוא האיסור הכי חשוב בהיריון והאמת גם הכי פחות מובן לי אישית אבל המלצר שלקח את ההזמנה כנראה לא שמע עליו. כשהסלט נחת על שולחננו, מלצרית אחרת שכנראה הייתה בעלת יותר ניסיון, דהרה אלינו עם אות הזהרה חמור על פניה. מעשה אחראי יש לומר שמשדר דאגה ואכפתיות כלפי הלקוח (וגם מלחיץ את הלחוצים ממילא).
אסור בהריון. טעים בכל שאר הזמן
התפריט והמקום עצמו תואמים זה לזו. שניהם גדולים, מחולקים לאזורים שונים, קלים להבנה, מכובדים מבחינת המבחר ובשורה התחתונה מתאימים לכל נפש. את המחירים של המנות הייתי מגדירה יותר כמתאימים בעיקר למקום ולתושבי השכונה בעלת תדמית "מסודרת".
אז מה היה לנו בארוחה. ציזיקי (20 ש"ח) נעים לחך מתוך רשימת האפטייזרים שהגיע עם לחם פוקצ'ה בלתי ניתן ללעיסה, כי היה בן לפחות יומיים. חבל, כי אין דבר שישראלים אוהבים יותר מאשר לנשנש לחם טוב לפני שהם פותחים בסעודה.
סלט מוצרלה באפלו (62 ש"ח) המעולה שנבחר מגזרת המנות הראשונות ראוי לדעתי להיקרא מנת הקיץ המושלמת ושרימפס פלאפל (52 ש"ח) השייכים גם הם למנות הפתיחה, הם בעיניי הפתעת הארוחה, כי מדובר אכן בשרימפס בתוך בלילת פלפל ירקרקה.
נייס! סלט הקיסר שכבר דיברנו עליו, היה עקב אכילס של הארוחה, מכיוון שמאוד הפחיד את החברה שלי ובעיקר כי הצטיין בהכול חוץ מאשר בדבר הכי חשוב בו: איכותם של העלים הירוקים. הם לא היו הכי יפים וגם לא נחתכו בצורה ידידותית. היה קשה להכניס אותם לפה והרוטב נמרח כתוצאה מכך על כל הפנים בכל ביס. פילה דניס צרוב עם תרד מוקפץ ועדשים שחורות (95 ש"ח) הייתה מנה דגיגית נימוחה ומופלאה שהייתה עשויה במיומנות וכך גם סטייק רוקה (72 ש"ח) אחת המנות המשובחות של הארוחה, כי נתחי השייטל היו על הגריל במשך הזמן המדויק ביותר, מה שהשאיר אותם עסיסיים ולא הותיר בהם ולא טיפת דם אחת. מושלם.
יש במקום גם תפריט סושי, שממנו לא טעמנו מהסיבות המובנות. מהקינוחים הזמנו את המנה עליה שמתי עין עוד לפני שהתחלנו את הארוחה, כי היא הוגשה לשולחן שלידנו ואי אפשר שלא לבהות בה. נראה אותם רואים ולא רוצים גם את הצלחת המלאה ברוטב שוקולד סמיך ועליו פחזניות במילוי גלידת וניל! הפרופיטרולים הללו (36 ש"ח) לא רק טעימים ומושלמים מבחינת שילובי המרקמים, אלא גם מצטלמים מאוד סקסי, אז אם אתם מחפשים את התמונה הקולינרית של השנה, זו המנה!
// לין לוי
