אני מתרגשת, אני מתחילה להרגיש את הפרפרים האלה, את הדגדוג הזה בין האצבעות של משהו חדש, גדול וענק שהולך לקרות. משהו שאני הולכת לשים עליו את ידיי, אני אתן את דעתי עליו אני אשמע, ואקשיב, ואנתח, ואבין – אדע כל פיפס ממנו, כל דבר שקורה בו והכל יהיה קשור אליי!
תהיה לי נגיעה לכל דבר בו! נכון שזה לא תמיד מצליח ולפעמים הצד השני רק אומר שהוא רוצה משהו גדול ואנחנו הצד שעושה, שיוזם שמפעיל שמושך בחוטים ולפעמים קצת מגזים, רואה יותר חושב יותר אבל אנחנו באמת רוצים, והשקענו מחשבה וזמן ולהט ורצון ומלא מלא אהבה.
השעה שמונה בבוקר, בהתחלה לבשתי חצאית גבוהה וגופיה אבל הרגשתי שזה חשוף מדי ואז ג׳ינס וחולצה וזה הרגיש לי פשוט מדי. לבסוף החלטתי – מכנס שחור וחולצת שיפון תכלת ונעלי עקב, אני מסתובבת איתן הלוך ושוב בדירת השותפות שלי תוהה האם אני מעירה אותן, לא אכפת לי – זה יום חשוב.
אני דוהרת אל הרכב שלי שחולק איתי את כל הרגעים החשובים לא לפני שאמרתי שלום לילדה המוזרה של השכנה מלמעלה ושהצלחתי לפלס את הדרך בין כל הכלבים בבנין. אני בדרך, מריחה נוספת של הלובלו ורוד מנצנץ שלי, מציצה קלות במראה של הרכב ואומרת לעצמי שיהיה ענק! ואני אהיה גדולה! כל הדרך אני מדברת לעצמי במעין לחישה, מתכוננת לרגע המפגש, כי אולי הוא כן יפנה אליי? ישאל אותי? ירצה לשמוע מה אני חושבת? מה אני מרגישה לגבי זה?
אני קצת אדומה כשהוא מדבר, מההתרגשות. רק ההרגשה שנתחיל עם כל זה מרגשת אותי יותר ואני לרגע מרחפת, מדמיינת איך זה יראה, איך אספר לכולם ואולי יכתבו עלינו? אני מדמיינת את השם שלי מתנוסס בקרדיט ואת אמא שלי מספרת לכולם באירוע הבא שהפרסומת בטלוויזיה היא של הבת שלה.
״אז מה אתה חושב?״ הקול של הבוס שלי העיר אותי מהמחשבות.
״מצויין״, הוא אמר. ״זה גדול, זה שונה. בנתיים נתקדם עם פליירים A5״ אמר והחזיר אותי לקרקע בשנייה.
זה נגמר!
freepik
מוקדש לאוהבי עולם הפרסום באשר הם.
// נטע נתיבי
