שלחנו את הבלוגריות שלנו למפגש עם הדיאטנית של תנובה (לא כי הן צריכות, מה פתאום…) כדי ללמוד קצת על בריאות, שקט נפשי ובטן שקטה. הנה מה שיצא >>>
בני האדם, בחלוקה גסה, מתחלקים לשניים: האנשים שהם טובים ונחמדים במהותם, ואלה שיושבים מולנו במשרד מצד ימין, ואומרים "אה, כבר ארבע? וואו, שכחתי לאכול! זה קורה לי כל הזמן!" כמובן שכיאה לאנשים מסוגם, הם אומרים את זה אחרי שכבר הספקנו לאכול את ארוחת הבוקר שלנו, השתמשנו בסנדוויץ' החירום עם הכיתוב "מסמכים דחופים לפגישה" שנמצא אצלנו במגירה שבשולחן, ועברנו במסדרון בצעד חשאי, בעודנו לוחשים מדי פעם "יש למישהו משהו מתוק לאכול אולי?" ואז מעמידים פנים ש"אה לא, זה חברה שאלה".
בין דיונים, ישיבות, או משמרות, קורה לפעמים שאנחנו מדלגים על ארוחות או מרגישים צורך במשהו נוסף. רק שלהבדיל מאנשי ה"שכחתי לאכול", אצל רובנו, כשהבטן מקרקרת או כשהרצון במתוק לא מקבל מענה, הפוקוס עובר ממערכת העיכול אל מערכת העצבים. או במילים אחרות: איחלנו לדנה מהחשבונות בהצלחה עם המייל הזה שהיא שלחה הרגע.
מתוך pinterest
אוקי, נכון. אז טכנית, בכל משרד קיימת גם דנה מהחשבונות, שהיא דווקא רעבה לפעמים, אבל טורחת להכין מדי יום אוכל שהיא לא חולקת עם אף אחד, ושומרת עליו בשבע עיניים מכל משמר. כיוון שלאף אחד אין זמן (או רצון, או יכולת בסיסית שהיא מעל לרמת ה"ילדים מבשלים") כדי להיות ערוך לכל מצב של רעב (ובגלל שניסינו, והיא באמת לא מוכנה לחלוק את הקינוח שלה), החלטנו לשתף בכמה דרכים יצירתיות להתמודדות, שרק אנשים שרעבים לנשנוש מתוק במשרד (או במילים אחרות: כולנו) יכולים להזדהות איתן. או במילים אחרות: ברור שאנחנו העובדים המצטיינים של החודש. בקטגוריית "החיפוש אחר המתוק", כמובן!
ראשית, כדאי לחשוב על זה בצורה לוגית. כיוון שהוכח בעבר שתרשימי זרימה הם הפתרון לכל דבר (ויש לנו תרשים זרימה שיוכיח את זה), רצוי להשתמש באחד לצורך הוכחת הטענה שאנחנו באמת באמת זקוקים למתוק.
מתוך pinterest
שנית, כדאי להוסיף את ההיבט הבריאותי, שהוא כמובן הדאגה לחיים עצמם:
בשלב השלישי, כדאי לראות כיצד ניתן לשלב את הרצון במתוק יחד עם העבודה היומיומית. אולי אפילו להגדיל ראש! כך נהיה גם יעילים וגם שבעים. אחת הצורות הנפוצות היא לעזור להכין את חדר הישיבות לדיון הבא:
אם מסיבה לא ברורה כלשהיא סולקנו מחדר הישיבות, השלב הבא הוא שימוש בדמיון מודרך: מכיר את זה שאתה מביא איתך בתיק משהו שאמנם בבוקר יכולת להישבע שהוא אוכל (כשהסתכלת עליו מתוך שינה עם עין אחת, בזמן צחצוח שיניים, לבישת בגדים ושינון פרטי המצגת שצריך להציג) אבל כשמגיע הרגע אתה בספק אם זה שלך או ששאלת את החטיף של רקסי? מכירה את זה שאת בדיאטה או פשוט מנסה לאכול בריא יותר, אבל הדבר היחיד שמצאת לפני שהגעת למשרד הוא הכלאה משונה שלא נראית מעוררת תאבון באף צורה?
מתוך pinterest
ואם כל דרכי הפעולה לא הוכיחו את עצמן, השלב החמישי והמכריע הוא כמובן ההמתנה לרגע שבו דנה מהחשבונות תצא לרגע מהמשרד. זכרו: אתםהעושים את זה לטובתה. הסנדוויץ' עם השוקולד הוא באמת הדבר האחרון שהיא צריכה על הראש עכשיו. כדאי כמובן להשאיר פתק (או מפית) מתנצל, אבל אמ… אולי כדאי לוותר על חתימת השם שלכם למטה. באופן חד פעמי, כמובן.
מתוך pinterest
אז למישהו מתחשק משהו מתוק?
// אילנה קלמן
