"אם אתה לא בא עכשיו לסיבוב, אתה לא יהודי!" אמר לי חברי כשסירבתי לצאת לטיול בשכונה אחרי סעודת שבת. "טוב אני בא, אבל בואו נחזור מהר, האלכוהול עולה לי לראש והמיטה מתחילה לקרוא לי".
תוך כדי שאנחנו עולות את הפניה האחרונה לרחוב שלי, ראיתי אותו, תפסתי את היד של חברה שלי, "זה הוא, מה אני עושה?". איזה נס, הוא לא שם לב אלי כשהוא עבר לידנו, אבל היא תפסה את היד שלי והתחילה לגרור אותי אחריהם.
"תדע לך שהדבר האחרון שאני רוצה לפגוש עכשיו זה אותה", אמרתי.
"את מי?"
"אחרי שש פגישות זה נגמר, פתאום משום מקום" ואז סיפרתי לו את הכול – על חבר שלי שהתחתן עם חברה שלה והם הציעו אותנו אחד לשני, הפגישות הממש נחמדות, ההתלבטויות שלא ידעתי שבכלל קיימות אצלה ואיך שהכול פתאום נגמר בלי כל הכנה מוקדמת, בלי סגירת מעגל.
אנחנו ממש מאחוריהם. "תעזבי אותי, זה לא מתאים, אני לא יודעת אם הוא בכלל רוצה לראות אותי". "תהיי רגועה, שום דבר לא יקרה", אמרה. משום מה אני ממש רגועה, יש לי תחושה שאולי זה קורה משמים.
מתוך עמוד הפייסבוק 1,000,000 Pictures
כשאני גומר לספר לו את הסיפור הוא אומר: " אל תבלבל לי ולך את השכל, אתה הכי רוצה לפגוש אותה עכשיו". אני רואה אותה הולכת לידי ולא שמה לב אלי. "היי", נראה שהיא ממש מופתעת לראות אותי.
איזה לחץ, נראה לי שהוא קלט שהלכנו אחריו, איזה פדיחות, אבל זה מרגיש שהוא שמח לראות אותי. כמה זמן בכלל עבר מאז שראיתי אותו לאחרונה?
"אתה מסטול, תתנהג נורמלי" אני לא מפסיק להגיד לעצמי, אבל בד בבד רץ לי בראש המשפט של המפרי בוגרט מקזבלנקה: "מכל מאורת הג'ין בכל הערים בכל העולם, היא נכנסת דווקא לשלי". "אז תשעה חודשים לא נפגשנו…"
"כן הרבה זמן, מה קרה אתך בינתיים?" אנחנו מתחילים לנסות לשחזר כמה זמן עבר מאז שנפגשנו, האם הפגישה השלישית או השנייה שלנו הייתה ביום העצמאות? ואיפה בכלל הייתה הפגישה הראשונה שלנו?
"התחתנתי והתגרשתי 3 פעמים, יש לי חמישה ילדים ואף אחד מהם לא דומה לי". היא צוחקת. למה לעזאזל כל כך נחמד לי איתה? אני אמור לכעוס עליה, כשנפגשנו עברנו את גבול שלושת הפגישות, כבר דיברנו בינינו בלי מעורבות של ה"שדכנים" ופתאום להיעלם בלי להגיד מילה, אני אמור לכעוס עליה.
אני לא זוכרת אותו ככה, משהו בו נראה שונה. או אולי משהו בי. למה לעזאזל בכלל החלטתי שאני עוצרת? מה חשבתי לעצמי? מנסה להיזכר במה שהפריע לי אבל אני נתקלת במחסום, עוד מבט אחד בו ואני אתחיל לגמגם.
מתוך עמוד הפייסבוק Pictures 1000000
אנחנו מגיעים לכיכר וכמו השעון של סינדרלה שמסמן את סופו של לילה מאוד קסום, אני לא מצליח להבין מה הפגישה הזאת אומרת? האם זאת בסך הכל פגישה נחמדה בין שני אנשים שפעם יצאו לדייט או שזה יותר מזה? ולמה היא נראית כל כך רגועה?
בדרך הביתה, אני מתחילה לתהות, אולי יש כאן סימן כלשהו, אני מחליטה שבמוצ"ש אני הולכת להתקשר לחברה שלי – ה"שדכנית" ולהגיד לה שאני רוצה לצאת איתו. הוא לא יודע את זה אבל אני הולכת לעשות הכל כדי להיפגש איתו לפגישה נוספת.
ישר אחרי הבדלה תוך כדי שאני אורז את החליפה, טלפון מהשדכנית. אני מרגיש שאני רוצה לראות אותה שוב, אבל יש בי חשש שהיא עלולה להיעלם סתם ככה שוב. אני רוצה לתת לנו עוד צ'אנס.
// יהודה אדלר