מעלי – שלט שכתוב עליו "טרמינל שלוש". מאחורי – מדינת ישראל, 24 שעות לפני שלקהילה האתיופית נמאס מהיחס שלה, שני שותפים + כלב אחד ובחורה אחת יפהפיה שאני הולך ממש להתגעגע אליה. לפני – מסע של 12 שעות לזימבבואה, מזוודה אדומה וטוסט מוצרלה שידע ימים יפים יותר. לא נורא, אני חושב, בטח האוכל על המטוס יהיה יותר גרוע. צדקתי, למי שהתעניין.
בשבועיים הראשונים של חודש מאי התנדבתי בשמורת antelope park, שמפעילה תוכנית של 4 שלבים לשיקום אוכלוסיית האריה האפריקאי. בשלושים השנים האחרונות הצטמצמה האוכלוסיה הזו ב70%. מלך החיות מפסיד בקרב מול הקוף המפותח "בן האדם" בכל החזיתות. אנחנו טובים בלשלוט, מסתבר, וקצת פחות טובים בלחלוק.
אל השמורה הגעתי רק בערב של היום הבא, אחרי חמש שעות נסיעה בתוך זימבבואה. המנהל הציע לי לאכול וללכת לישון כי מחר אתחיל לעבוד. אורז לבן. מיטת קומותיים. שמיכה אחת מהמקום, אחת מהבית. את ההירדמות שלי ליווה רעש שאף פעם לא שמעתי קודם. ממש לפני שעצמתי עיניים הבנתי שאלה שאגות.
גם החלום הכי פרוע שלי על איך תיראה חופשה באפריקה לא התקרב לשבועיים שהתחילו בבוקר הבא. איך מנסחים במילים איך זה מרגיש להסתכל לאריה בעיניים? איך מסבירים את האושר שממלא את הלב כשאחרי שבוע של טיפול בו, פתאום אחד הגורים רץ ישר אליך כשהוא יוצא מהכלוב ומתחכך בך תוך כדי גרגור? "זו מחווה שאומרת שהוא מקבל אותך לשבט" מסביר לי המדריך. מי אמר שבגיל שלושים אי אפשר להתרגש מלהיות מקובל, אני עונה לו בלב.
מילים לא יכולות, אולי תמונה תצליח.
ביום השני התחלתי להתרגל ל"אפריקה טיים". לבנאדם שבא מהמירוץ הישראלי זה מרגיש כאילו עוברים מממכונית בהילוך חמישי לתלת אופן. כל דבר באיזי. מה זאת אומרת שקבענו בשתיים? זאת אומרת שאיפשהו בין שתיים לשלוש אני אגיע. אחר הצהריים שואל אותי מנהל הלו"ז אם אני רוצה להצטרף לרכיבת פילים לאור ירח מלא. איפה נרשמים, אני שואל. איפה החופשה הזו הייתה כל החיים שלי? אני שואל את עצמי.
24 שעות אחרי הנחיתה בזימבבואה מצאתי את עצמי בחשכת הלילה האפריקאי על גב של פילה בשם אנטומבי. אחרי כמה מטרים מטלטלים אמרתי למדריך שאני לא באמת מתכוון להיכנס בו מאחורה,אני פשוט לא שולט לגמרי בגוף שלי כרגע. "אתה אף פעם לא שולט לגמרי בגוף שלך כשאתה על גב של פיל" הוא ענה. "ותדע עוד משהו, פיל אפריקאי אף פעם אי אפשר לאלף לגמרי". לא הייתי בטוח אם הוא באמת התכוון לזה או שזה משפט פתיחה שהוא אומר לכל המתנדבים ברכיבה הראשונה שלהם. בכל מקרה תפסתי את האוכף טיפה יותר חזק.
על גג העולם
נשימה עמוקה. זאת אמורה להיות רכיבה לאור ירח, נזכרתי, אז הסתכלתי למעלה. וואוו. ירח כל כך גדול שנראה כאילו הוא עוד שניה נוחת עליי. נדמה כאילו אפשר לראות את כל הכוכבים בגלקסיה מעל הראש שלי. שוב וואוו, הפעם בקול רם. המדריך שלי מחייך. "welcome to Africa".
// זהר רץ
