לקום וללכת 

שלשום ישבנו ודיברנו על הדברים שהובילו כל אחד מאתנו לנקודה המאוד ספציפית הזו שאנו נמצאים בה כיום בחיים שלנו.

כשהיה תורך לענות, אמרת לי בפשטות מעוררת קנאה: "קמתי והלכתי". לרגע קפאתי במקום. מה? ככה? לקום וללכת? כל כך פשוט? "מאיפה היה לך את האומץ?". 

"לא היה לי אומץ", היא ענתה לי. "פשוט קמתי והלכתי".

חזרתי הביתה והמשכתי לחשוב על השיחה שלנו. כל כך הרבה פעמים הייתי בסיטואציות שפשוט הייתי צריך לקום וללכת, באותה פשטות שבה היא אמרה לי. אז הרמתי טלפון כדי לנסות ולהבין עד הסוף.

"תני לי רגע לתאר לך סיטואציה היפותטית ומדומיינת שהייתה יכולה להוביל אותך לעזוב הכל".

"פשוט תקשיבי" אמרתי לה כשהיא ניסתה לקטוע אותי. "אז ככה. הבדידות הסתתרה מאחורי העיניים שלך. זה היה השלב הראשון בתהליך. ניסית להסתיר אותה מאחורי עיניים בורקות שחלמו על דברים גדולים עבור שניכם". שמעתי את הנשימות הכבדות שלה מעבר לקו והמשכתי.

"בשלב הבא, כל אותן התחושות של עצב וכעס נספגו בבגדים שלך ופשוט סחבת אותם איתך כל יום, כל היום. לא היה לך כבד כבר?". "כן", היא השיבה. "כבד מאוד אפילו".

Beverley Goodwin on flickr

"ואז קמת והלכת?" שאלתי אותה. "עוד לא. לקח עוד קצת זמן. תמשיך עוד טיפה". היא השיבה.

"אוקיי. אז אחרי שהכל נספג בבגדים שלך, החלטת שהוא לא יהיה זה שייקח ממך את כל הפחדים שלך ויציל אותך מהם. שלא הוא יהיה זה שירפא את כל הפצעים. אז החלטת. החלטת שאת לא רוצה להמשיך ולחלום את אותם החלומות שוב ושוב, או לצפות אותם בבדים של מציאות שקרית. החלטת לקום וללכת".

"ומה איתו?" היא ירתה.

"הוא… הוא מהסוג הזה שמתנהג לפי איך שהוא מרגיש באותו הרגע. איך שזורם לו. בלי להתחשב בך. בעצם, את זו שהתאמת את עצמך אליו. והפכפכנות הזו שלו היא לא מעשה גבורה. מדובר במשהו חולני".

יכולתי להרגיש את הדמעות החמות שהחלו לזלוג מבעד לעיניה.

"ועכשיו מה? איך הסיפור ממשיך?" היא שאלה בקול חנוק.

"אז ככה. קמת והלכת ואת תחסרי לו. ואני בטוח שלא קל לך ושלא עשית את זה בכל כך פשטות כמו שזה נשמע". "ואם הוא יחזור?" היא התפרצה. "מה אני אגיד לו?".

"תגידי לו שלא יחזור. שלא יחזור בלי סיבה. שלא יחזור כי את תהיי במרחק אלפי שנות אור. ושכשמפרים הבטחות כבר אין דרך חזרה ושכל מה שהוא יכול להשאיר לעצמו זה את אותם הזיכרונות מלילות שכבר לא יחזרו על עצמם. כי את רחוקה. את רחוקה אלפי שנות אור מהבית ההוא."

LucaBumble on flickr

"ומישהו יבוא לקחת אותי?"

"ברור", השבתי.

"הבחור שיגיע לא יהיה משורר גדול אבל יבקש ממך לחכות בסבלנות עד שהוא יסיים לכתוב את מילות השיר שכתב עלייך. הבחור שיגיע לא יהיה צייר דגול, אבל הוא יצייר אותך בכל הזדמנות שרק תתני לו. מכיוון שהבחור שיגיע לא יהיה שייך למעמד האצולה, הוא יוכל להכתיר אותך לנסיכה ואפילו למלכה בממלכה שלו ויכין לך כתר מנייר. מכיוון שהבחור שיגיע לא ידע לנהל כמו שצריך משא ומתן, הוא לא יבקש שום דבר בתמורה לכך שהוא יעניק לך את מעט רכושו: את החיים שלו ואת החלומות שלו". 

לכל הפוסטים של גבי

// גבי קלור