כחלק מהיותי חננה במסווה, נתקלתי לאחרונה בכתבה מרתקת. בכתבה דובר על איך בשנת 2027 תצא מעבורת החלל הראשונה למאדים ועליה ארבעה אנשי צוות עם כרטיס לכיוון אחד. נשמע מעניין? הצוות הזה ינסה להקים את מושבת החלל הראשונה אי פעם. עכשיו אתם שואלים, מי אלה ארבעת אנשי הצוות המובחרים? אז שמעו משהו מדהים. נאס"א בחרה מתוך אלפי פניות חמישים גברים וחמישים נשים מרחבי העולם. מתוכם יבחר הצוות האולטימטיבי למשימה. משהו בסגנון "ריאליטי החלל הראשון מסוגו", אמיתי לגמרי, נשבעת.
Lauren Taylor on flicker. Click for website
כיאה לבחורה מלאת הדמיון שאני, גלגלתי את הרעיון במוחי. הו, הרי חלום של כל ילד להיות אסטרונאוט! ואני סוג של ילדה, נשמע נפלא. כל חיי רק חיכיתי לריאליטי הנכון שיאמץ אותי אל לזרועותיו ויעניק לי את חמש עשרה שניות התהילה שמגיעות לי.
כבר הספקתי לדמיין איך אני פוסעת לעבר מעבורת החלל, מותירה מאחורי משפחה אוהבת (אמא? אבא?) המנופפת לי ממרחק בממחטות צחורות. לא אביט לאחור בזמן שאני צועדת לקראת המשימה שהולכת לשנות את החיים כפי שהכרנו אותם. ארמגדון טסל סטייל, נשמע מהמם.
ilovedoodle @ weheartit
אבל ככל שהמשכתי לקרוא את הכתבה הבנתי מספר דברים. הראשון, אני חיה בסרט. הדבר השני שהתבהר לי הוא כמה אני עוד צריכה להתבגר בחיים האלה. מחפשים אנשים בעלי יכולת הישרדות ברמה הגבוהה ביותר, אנשים שמסוגלים להשאיר אחריהם את כל המשפחה והחברים. הרי זה לנצח, לא יוצאים שבת במאדים. לעולם.
פתאום נזכרתי בעוד כמה דברים שאאלץ להשאיר מאחור (ראו ערך כמה סניפים של מקדונלד'ס) היי, משפחה מילא, אבל פתאום המחיר נהיה כבד. אני בחורה רעבה. המחשבה על מנות קרב כאופציה יחידה אי שם בחלל משנות קצת את התמונה.
Mcdonald's @ Facebook
אלוהים, מה חשבתי לעצמי? אני אנושית מדי. התרגלתי לחיים על הכדור הזה, ואני חיה אותם טוב, טוב מאוד אפילו. איך אוכל להיפרד מכל אהוביי? מעריציי? איך אוכל לוותר על כל הדברים הטובים שהציוויליזציה המחורבנת שלנו המציאה? קפה? ניו יורק? קים וקורטני עושות את ניו יורק? קים וקורטני עושות את מיאמי? צ'יפס עם גבינה? אקמול צינון? אוף, אני באמת אנושית מדי.
אני רגישה AS SHIT. אני בוכה מכל דבר בערך. אני בוכה כשאני קוראת ספרים, אני בוכה כשאני צופה בסרטים, בחיי. אפילו כשאני צופה בסרטון הבטיחות במטוס אני בוכה! (הסרטון עשוי ממש טוב, הפיה-דיילת המצוירת מוציאה ממני דברים שלא ידעתי שקיימים בי) אני ב"שלב הזה של החודש" מבחינה מנטלית כל החודש. אני צריכה שוקולד כדי להרגיש טוב יותר. בובות פרווה מרגיעות אותי. יש יותר רגיש מזה?
Weheartit
שניה, עצרו הכל. נאס"א, אם אתם קוראים את זה אז דבר ראשון היוש, תעשו לייק. דבר שני, תדעו שחשבתי על זה טוב והגעתי למסקנה שאני הבן אדם האחרון עלי אדמות שמתאים למשימה שלכם. אני יודעת שאתם מחזרים אחריי, אבל די, זה לא יצליח לכם. אני צריכה להישאר על הכדור הזה עוד זמן מה. יש לי רשימה של דברים שעוד הייתי שמחה לעשות וכמה דברים שאני פשוט לא יכולה לוותר עליהם.
מפרגנת למי שיכול בכזאת קלות ללכת למשימה הזו, אני בקושי הסכמתי לצאת למסע כומתה וזה היה חובה. קיצר חבר'ה, סומכת עליכם שתקימו מושבה אנושית ומדהימה. אני אשאר כאן, על חלקת אדמה יציבה במרחק בטוח מסניף של מקדונלד'ס, סתם ליתר בטחון. אמשיך לקרוא מאמרים שיציתו את הדמיון ובעיקר, אמשיך להיות מי שאני, אנושית מדי, אבל מי לא בתכלס?
// עומר טסל
