ביום ראשון קרה משהו מדהים בישראל, אפילו יותר ממדהים, מרעיש ומרעיד אמות סיפים אם תרצו. קמה לה קבוצה, שלכאורה אין בינה ובין המיינסטרים הישראלי שום דבר נפרד, הם יהודים, הם מתלבשים כמונו, סביר להניח אפילו שרובם מצביעים מרכז וימינה, אה יש הבדל אחד: הם שחורים. דווקא העדה האתיופית, שכל מיני פוליטיקאים ואישי ציבור מטעם עצמם אוהבים לאפיין בכל מיני סופרלטיבים אדנותיים "הם כל כך עדינים" ועוד כל מיני ססמאות גזעניות הפוכות, דווקא הם הראו לנו איך צריכה להיראות ולהישמע מחאה. וד"א, גם להגיד משהו לכאורה יפה על קבוצה שלמה של בני אדם זה גזעני (ואומר את זה יהודי שלא טוב עם כסף).
תחילת ההפגנה
ביקרתי בצהרי אותו יום בחלק הרגוע של ההפגנה, ליד הקריה, כאשר עיקר המחאה התבטאה בלחסום את איילון ולשבש לכל תושבי המרכז את שגרת החיים השלווה שלנו. כבר אז ראית איך התמיכה מקיר לקיר מתחילה להיסדק. "כל הכבוד להם שהם מוחים וזה באמת לא בסדר איך שמתנהגים אליהם, אבל לתקוע את כולנו כל היום?!" כתבה גולשת אחת בפייסבוק ועוד ועוד הצטרפו במקהלה של הנהונים וירטואליים. אני לעומת זאת, התבאסתי ממה שהיה נראה לי באותו רגע כעוד מחאה אימפוטנטית של ציבור שדופקים אותו יום ולילה והוא לא מצליח להביא את עצמו לנשוך את היד המכה. כבר ראיתי הפגנות אלימות יותר ופחות, אבל זיהיתי את הפוטנציאל הנפיץ של המחאה הזו מהתמונות יום לפני מירושלים. זה אולי לא פוליטקלי קורקט, זה אולי קשור לדיכוטומיה שאנו רגילים אליה בין אנשים שחורים ולבנים במערב, אבל לראות קהל שחור מפגין מול משטרה אלימה נותן אפקט הרבה יותר גדול, מה לעשות. לא סתם כולם אמרו שנהיה פה בולטימור, אם המפגינים היו לבנים, היו אומרים שזה וודסטוק. אם הם היו ערבים, היו אומרים שזה עזה וזה היה נגמר ב-20 הרוגים, אבל זה כבר לדיון אחר.
בולטימור זה כאן (מתוך עמוד הפייסבוק של הארץ)
בערב, כשהתהלוכה השקטה הפכה לשדה קרב שהרעיד את כיכר רבין מרימוני הלם וזרנוקי מים, אני כבר התמוגגתי מאושר. ישבתי מול המסך והרעתי כאילו אני צופה במשחק כדורגל (אני לא צופה בכדורגל, פשוט אמרו לי שזה מה שעושים), כשראיתי ניידת הפוכה, כבר ממש צהלתי מהתרגשות.. ולא, זה לא שאני שונא שוטרים או חושב שהם מנאייקים או כל מחשבה אינפטילית אחרת. משטרה היא הכרח במדינה דמוקרטית, היא אמורה לשמור על ביטחוננו ולשמר סדר וחוק בחברה. זה אפילו לא שאני חושב שמשטרת ישראל או כל השוטרים אלימים (למרות שיש לא מעט מהם שמאוד אלימים). זו ההתרגשות מלראות איך פעם ראשונה נראה מרי אזרחי אמיתי של קבוצה שכביכול הבטיחו לה שאם היא תתנהג יפה, תתגייס לצבא ותעשה כל מה ששאר הישראלים עושים, אז יהיה בסדר ויתייחסו אליה בשווה. כל זה רק כדי לקום אחרי 30 שנה ולגלות שלא משנה אם החלפת את השם, את הבגדים, את התרבות ואת המסורת, יש דברים שאי אפשר להחליף לא משנה כמה תנסה.
מתוך עמוד הפייסבוק של הארץ
האתיופים השבוע לא רק שמו לנו מראה, הם שברו לנו אותה על הראש ואמרו לנו את מה שכל אחד מאיתנו ידע עמוק בלב, אנחנו גזענים, אנחנו מתנהגים חרא למי ששונה מאיתנו ויותר מכל, אנחנו מבינים רק כח. זה לא באשמתנו בלבד, יש פה מנהיגים שמסיתים ומחרחרים שנאה כל יום ומשסים קבוצות שונות בחברה אחת נגד השנייה והופכים אותנו למפוחדים אחד מן השני ומכל העולם ואשתו. אבל עדיין אלה אנחנו, לפחות עד שנבין שיש לנו בעיה, נתייחס אליה וננסה באמת להשתנות.
אין מה להתרגש מההפגנה "האלימה" הזו, תשאלו כל ערבי, חרדי, מזרחי, מתנחל או שמאלני, זה היה רק סיבוב אחד מני רבים של קבוצה שמקימה זעקה והדרך היחידה שהמשטר בישראל יודע להתמודד עמה זה על-ידי חניקה משטרתית. ההד הציבורי ישכך עוד כמה ימים עד לפרק הבא…
// אודי וולקוב
