לרועי,
בילינו שלוש שנים ביחד בחטיבה בין הכיתות ז' – ט', אך אני לא יכול לומר שהיינו חברים טובים, אף פעם לא הייתי אצלך בבית, אין לי מושג מי אלה הוריך או איך נראים אחיך.
חברים לכיתה וזהו. ככה פשוט.
אני לא זוכר איפה הייתי כשנהרגת, אבל הרגע הזה שבו שמעתי שנפלת בקרב בג'נין הקפיץ לראשי שני זכרונות שאני לא אשכח בחיים. שני זכרונות שגורמים לי לחשוב עליך כמעט בכל שבת. זה מצחיק איך לא זכרתי אותך עד שנהרגת ומאז, אני לא מצליח לשכוח אותך.
כמובן שזה קשור לכדורגל, הרי ממה חיי היו מורכבים אז? שיחקתי כדורגל וכשלא היה כדורגל צמוד לרגלי אז דיברתי על כדורגל.
הדר גד, ללא כותרת, שמן על בד, 2002
ניהלנו שיחה על כדורגל גרמני ואמרת לי שאתה אוהב את פ.צ קלן. מי אוהב את פ.צ קלן?!
אם אתה בוחר קבוצה גרמנית אז תבחר את באיירן מינכן, בורוסיה דורטמונד או אפילו קאיזרסלאוטרן. אני לא יודע מה היו הסיבות שלך לאהוד את הקבוצה הזאת, אך לאחר מותך הבנתי שזאת הקבוצה המתאימה לך ביותר. קבוצה שקטה, ענווה, מלוכדת, שלא מוותרת אף פעם, שמכבדת כל יריב שעומד מולה. קבוצה בדמותך.
שיחקנו כדורגל ליד בניין בית הספר,בדשא לא מסודר, לא מכוסח, מלא בורות. כדורגל של פעם, שמים שני תיקים והנה יש לנו שער. אני זוכר שעברתי אותך בכדרור מלא פוזה ועשית עלי עבירה קטנה, אבל כזאת שגרמה לי ליפול על הדשא. אני הייתי כל כך מלא בעצמי, חשבתי את עצמי כוכב גדול. כשהייתי שם על הדשא כעוס, נפוח ופזיז החלטתי שאני צריך להחזיר לך. בעטתי בך בחזרה בזמן שאני על הדשא.
אתה אולי רצית לתת לי יד כדי לקום, אולי רצית לראות אם קרה לי משהו.
עוצמת הבעיטה ומיקומה בחלק האחורי של הרגל גרם לך ליפול על הדשא לצידי.
כולם צחקו, הביטחון העצמי שלי נסק בזמן שאתה התרסקת.
הדר גד, ללא כותרת, שמן על בד, 2007.
הזיכרון הזה שהיה אטום כמו פחית שימורים, צרוב בי כבר 13 שנים כמו מתכת מלובנת, זיכרון שישאר עימי עד שיומי יגיע להפוך לאפר. ביקשתי סליחה באיחור של שבע שנים אך אני מקווה שבקשתי הגיעה אליך.
אני ממשיך לעקוב עבורך אחרי פ.צ קלן. אין חדשות מיוחדות, לפעמים מנצחים, לעיתים מפסידים, ממוקמים אי שם במרכז הטבלה בלי סכנת ירידה ממשית.
במחזור הבא הם משחקים נגד לברקוזן.
מבטיח לעדכן.
סמ"ר רועי טל ז"ל, בן 21 במותו, נהרג במחנה הפליטים ג'נין במהלך מבצע "חומת מגן", 5.4.2002.
// מורן כהן
