לפני כמה שבועות הייתי בהרצאה שנקראת "זוגיות רוחנית".
זאת לא הייתה הרצאה פלספנית אלא פרקטית ביותר שמסבירה כיצד רוחניות יכולה להתבטא במערכת היחסים שלנו. כאנשים עם מודעות יש לנו רצון להתנהל במציאות ולהתמודד עם דרמות בשלווה הפנימית שלנו.
אז למה כשהאהבה מגיעה הכל מתפוגג ומאבד שליטה? ובכן, מערכת יחסים שורדת בממוצע משלושה חודשים עד שנה וכל אותם ביטויים כמו "נפלתי חזק" ו"נשבר לי הלב" מציגים את קופידון לא כמלאך אלא כמתנקש שכיר.
רוב בני האדם נמצאים במערכת יחסים מתוך נזקקות ולא מתוך מקום של לתת ולחלוק.
כל בית זקוק למנעול? Dustin Gaffke on flickr
בימינו זוגיות היא ביזנס, לרוב אנחנו לא מתמקדים בבני הזוג שלנו אלא במה שהם מספקים לנו. אז איך משתחררים מהנזקקות? להתחיל לתת יותר ממה שאנחנו לוקחים מה שבד"כ קורה זה ההיפך, אנחנו נכנסים עם סל ומתחילים לקחת וככה חיינו מתנהלים, בלתת ולקחת כמו רואי חשבון שכותבים בפנקס.
לא מזמן השארתי למישהו שמצא חן בעיני משלוח מנות על יד הדלת, לא ציפיתי לכלום כשהשארתי לו את זה שם, לא הרגשתי פראיירית ובטח לא ציפיתי להוקרה ומחמאות.
למי יש כוח בחיים האלה לחיות בתחושה של הפסד כל הזמן? אם לא מתאים לכם, לכו.
קחו למשל קנאה, שהיא יצר הישרדותי, איך היא משרתת את ההישרדות שלנו? קנאה נובעת מחוסר ביטחון ויוצרת רכושנות, צריך להבין שאין קניין בזוגיות, אף אחד לא בבעלותכם וצמצום החמצן בקרב בני הזוג יוצרת מחנק.
לרוב אנחנו מועכים ושוברים את בני הזוג שלנו עם דרישות שהם לא יכולים למלא, אנשים לא ישתנו מכפייה אלא מרצון ולכן בני זוג יכולים להיות מרירים כי הם לא מי השם באמת אלא מנסים להיות עבורנו משהו שהם לא. לכן, דעו את בני זוגכם ברמה האינטואיטיבית, התבוננו בהם ותבחינו מי הם ומה הם אוהבים.
צריך לתת מקום לבני הזוג להיות מה שהם, להימנע מלחנוק אותם עם נידנודים בלתי פוסקים
לפעמים, אנשים שמחפשים זוגיות מחפשים את עצמם רק ביותר טוב או מושלם, מישהו שישלים להם את החורים בגוש הגבינה הצהובה שלהם. אם אתם רוצים מישהו שיהיה אתם אז תהיו עם עצמכם במקום לחפש.
בזוגיות, בין שלושה עד תשעה חודשים הכל מהמם במערכת היחסים והחל מהחודש התשיעי מתחיל שלב הקינון פלוס השיחה של "יחסינו לאן".
כשורדים, אין בנו כנות כי יש לנו מה להפסיד ואז לאט לאט אנחנו מתחילים לקחת אחד את השני כמובן מאליו. ככל שהזמן עובר אנחנו מתמקדים יותר ויותר במינוסים של בני הזוג שלנו ושם הרעל מתחיל לחלחל ופתאום מגיע השלב שבו אנחנו מתחילים לעלות אחד לשני על העצבים.
תנסו לדמות את מערכת היחסים כמו תמונת אומנות יקרה על הקיר, בהתחלה נתלהב ממנה ותמוגג ולאחר תקופה כבר לא נבחין בה, ככה אותו הדבר בזוגיות, לא רואים אותה יותר.
הפסיקו עם הקיטורים, התלונות והביקורתיות כי זה מרעיל את היחסים, הימנעו לגמרי מקונפליקטים, יש מקום שבו אפשר להבחין אם בן הזוג פתוח לקונפליקט הזה ולא נכנס למגננה.
אין מנצחים בזוגיות – רק מפסידים, תהפכו לקוסמים שממיסים כל קונפליקט, להימנע מקונפליקטים זאת אמנות ולכן אל תשקיעו אנרגיה בלפתור עימותים אלא פשוט הימנעו מהם.
שנו מה שאתם יכולים וקבלו מה שאתם לא יכולים לשנות.
מה יותר חשוב לכם? מה שאתם נאבקים עליו או הזוגיות שלכם?
לסיכום, כל אחד מאיתנו הוא עולם בפני עצמו, עדיף שהמשוואה תהיה אחד ועוד אחד שווה שלוש, שיהיה יותר אוויר וכך ייפתח יותר מקום ביחסים שלכם וברגע שכל אחד יסתכל על עצמו כעולם ומלואו יהיה יותר מקום לזוגיות אמיתית.
// מורן נוה
