אני בן-אדם טוטאלי. הסדר לפסח שלי לא מסתיים בניקיון הבית ועשיתי לעצמי מנהג של-"סדר פסח בשיניים". אם כבר ביעור חמץ אז עד הסוף.
ההליכה לשיננית שוות ערך ליום בו עוזרת-הבית מגיעה. משום מה, מנקים את הבית לפני. כשם שחשוב להראות לעוזרת שאינך חי בזוהמה, כך גם לשיננית. ולכן תצחצח שיניים ותיקח מסטיק לדרך, כדי שהשיננית תראה אותן במצב אופטימאלי.
השיננית רואה דברים שביום רגיל אנשים אחרים לא רואים. מלבד החניכיים, היא רואה ממש מקרוב את הנחיריים. עכשיו לך תסביר לה שאינך מזניח את עצמך אלא מצונן, ומה שהיא רואה שם אינו מדגם מייצג.
אם כן, לפני שנכנסתי זרקתי את המסטיק וקינחתי את האף שלוש פעמים. במהרה גילתי שהחליפו את השיננית הקבועה שהעניקה לי את התואר "השיניים הכי טובות שראיתי מזה הרבה זמן". היא הייתה מאוד ידידות ואפילו הציעה לי "להרים את יד שמאל אם כואב לי". קיוויתי שגם המחליפה תזרום בסיכום הזה.
התיישבתי וניסתי עליה את הבדיחה שסיפרתי לקודמתה, "איך קוראים לגברים שעוסקים במקצוע- שיננית או שינן?". היא לא התרשמה יותר מידי, אולי כבר שמעה את זה פעם, ומיד הורידה אותי לאחור עם הכסא-החשמלי.
השינניות תמיד יתחילו את הטיפול בלבוא אליך בטענות. ישנן אלו שמטיחות בפניך את האמת, "תן לי לנחש, אתה לא עושה חוט דנטאלי?", ולעומתן אלו שיעדיפו את "משחק הניחושים". השיננית שלי בחרה בשניהם. אחרי שעניתי-"נכון, אני לא עושה חוט דנטאלי", התחלתי לנסות ולנחש מה כוונתה בשאלה-"על מה אתה כועס בחיים?". רק אחרי ארבעה ניסיונות כושלים שלי, ענתה שאני "מצחצח יותר מידי". סליחה?, יש דבר כזה?. הוסיפה שאני עושה זאת כנראה מעצבים ומרוב צחצוח הגעתי לשורש בחניכיים.
שאלה הבאה בחקירה-"מה אתה עושה בחיים?". עניתי-"עוסק בצילום". באותו הרגע הרגשתי שלא משנה מה אענה, התגובה שלה תהיה דומה- "נו ידעתי!". הרחיבה שיש לי הרבה לחץ בעבודה ואני מוציא זאת על הצחצוח. שנה הבאה אגיד לה שאני מדריך יוגה, נראה מה תגיד על זה. רציתי שפשוט תפסיק לדבר ותתחיל את הטיפול. אילו רק ידעתי שבעוד דקה אתחנן לעצור ולדבר עוד קצת.
לדעתי שינניות עברו בוודאות שני קורסים בצה"ל. האחד, בהטעיית האויב, כאשר היא מכוונת זרקור על העיניים כדי שלא אראה כלום. והשני, קורס בעינויים. רק בוגרת בהצטיינות של הקורס, יכולה להמשיך לחפור בשן ולא לעצור כאשר היא רואה אדם מתפתל מולה ועוצם את עיניו בחוזקה. לא הייתה לי ברירה, בהיעדר סימן מוסכם בינינו פשוט עצמתי עיניים כל פעם שכאב וקיוויתי שתבין ותפסיק לרגע. הפעמים היחידות שהיא הפסיקה היו כדי להחליף למכשיר אחר שהכאיב יותר. "פסק הזמן" הזה ניתן לי כדי לשטוף את הפה עם הכוס החד-פעמית שמתמלאת באופן מפתיע לידי. הרגשתי כמו מתאגרף שיורד מהזירה. כמה הצטערתי שהכוס נגמרה, כי זה הסימן לסיבוב השני. הכסא החשמלי ירד לאחור והזרקור סנוור שוב.
בסיום, השיננית ברוב חוצפתה הציעה לי לקנות "מברשת שיניים עדינה" ועוד שלל מוצרים לפה. סירבתי בנימוס ונסעתי משם.
לאחר הטיפול, מרגישים צורך עז להסתכל במראה על השיניים במחשבה שאולי יראו אחרת, אולי על הדרך היא סידרה ועשתה קצת הלבנה. אז לי לא, אבל פתאום באמת מרגישים רווחים בשיניים. האוויר עובר ומקרר אותן, אז ככה "שרק" מרגיש!.
לסיכום שיניים יקרות, תגידו תודה שכללית מושלם נותנת טיפול שיננית חינם פעם בשנה, ושפסח מגיע פעם בשנה, כי לולא סיבות אלו אז גם את הביקור השנתי הזה לא הייתן מקבלות.
חג שמח!
// ניסן חנניה
