אנשים אוהבים להגיד שפעם היה יותר טוב, נהנים להרעיף תשבחות על התקופה הנפלאה שהייתה בימים עברו. הם יציינו כמה חבל שאז זה לא היום, שפעם היה פה נוער מוצלח ומחונך והנוער של היום מושחת. כמובן שאמירה כזאת מסתיימת באנחת אכזבה. ההתייחסות היא אמנם לנוער אבל האמירה הזאת רלוונטית בכל תחום ובכל נושא, אבל אם נחשוב על זה רגע, זה באמת ככה? לא בטוח בכלל.
איך זה יכול להיות שפעם היה יותר טוב מהיום אם פעם הטעמים של הגלידה הסתכמו בשוקו-וניל, פונץ'-בננה ולפעמים גם פיסטוק או מסטיק. פעם בגלידריות אפשר היה לקנות כדור אחד בטעם אחד, לא הייתה אפשרות לקנות כדור אחד חצי חצי ולבחור במלא טעמים בגביע גדול. פעם גם לא היו כל כך הרבה גלידריות ברחוב, שלא לדבר על האפשרויות המיוחדות כמו גביע גלידה בלי גלוטן או גלידה טבעונית. פעם לא היה עולם מלא של אפשרויות קפואות.
אח, איזה ימים היו פעם, אבל איזה ימים יש לנו עכשיו!
כשמגיע האביב והשמש משתלטת על רוב היום החשק שלי לגלידה הולך וגובר. אז עכשיו ברגע זה, בא לי גלידה! שווה וטעימה בקונוס של וופל עם טירמיסו וריבת חלב. למען האמת תמיד בא לי גלידה. כשמגיע החשק אז הכול אפשרי, אפשר מקופסה או מגלידריה, בגביע או בכוס או שאולי עדיף קרטון לקחת? תמיד עדיף!.
ככל שמעמיקה המחשבה על הטעם שייבחר, אני שמה לב שמתעורר חשק אחר. חשק לזיכרון מתוק, כזה שמעלה חיוך על השפתיים. בדיוק כמו הזיכרון של גלידה שיש לי, מלפני מיליון שנה בחוף עם הקשתות בהרצליה. אני לא זוכרת איך היה בים או מה בניתי בחול, אם נכנסתי למים או לא, אני רק זוכרת שאחר כך הייתה גלידה, גביע גדול לילדה קטנה עם רגליים מלאות בחול. אני רק זוכרת שזה היה פשוט ובטוחה שזה גם היה טעים, זיכרון מושלם.
יכול להיות שבזה בדיוק מסתכם הגעגוע לפעם, געגוע לזיכרונות מתוקים ונעימים. געגוע לתקופה שבה נדמה שהכול היה פשוט, גם אם המציאות שונה מהזיכרון, למה לא ליהנות מזה בלי להתקטנן. אבל גם בלי הקטנוניות, לפעמים עדיף ההווה, שמצד אחד מורכב אבל מצד שני גם ממש מיוחד. הוא יוצר זיכרונות חדשים, חוויות ראשונות וגם מביא איתו דברים מופלאים והנאות בכל מיני גדלים. הרי איזה כיף זה שיש ברחוב ארוך אחד אפשרות לבחור בין גלידריה עם ארבעים טעמים שונים, לבין אחת אחרת שעוטפת כדורי גלידה בין שתי עוגיות ענקיות, או המקום הזה שמכין גם פרוזן יוגורט לפעמים.
מגוון האפשרויות של ההווה יכול להכיל את הטעמים של כולם ולהתאים לכל חך. כל אחד יכול למצוא את הטעם שלו בין שלל האפשרויות. אני מעדיפה את האפשרויות המתוקות ולפעמים גם את המלוחות ומנסה להתחמק ככל הניתן מהחמוצות והמרות. אבל הבחירה מבין כל הטעמים של ההווה היא חזקה וברורה יותר, בעיני היא מיוחדת. והיא שונה מאותם זיכרונות של פעם, הרי חלק מזיכרונות העבר מיטשטשים עם הזמן והמתוק של פעם הוא קצת אחר מהמתוק של היום.
בסופה של מחשבה ועם חיזוק ההבנה שהווה הוא טוב ונעים, עדיין מתחשק לי גלידה, עוד לא בחרתי טעמים לעתיד הקרוב אבל מה שבטוח זה שהגלידה תהיה טעימה, מגוונת ובגביע גדול.
// אדוה ישראל
