לאחר גל הבחירות שעבר, מודה שלא ממש עקבתי. אמנם ניסיתי לעקוב בין השמאל לימין ובאמת שהלכתי לאיבוד, ממש באמצע הדרך. הבחירות הללו גרמו לאנשים לצאת מכלל פרופורציות. חלקם תקפו אנשים שלא הסכימו עם ביבי וחלקם פשוט השמיצו את ראש הממשלה. המדינה שלנו היא קבוצה של רב תרבותיות שאינה יודעת להסתדר בין כל האנשים שקיימים. תמיד יהיו שונים מאתנו, לאחר מרתון שלם ארץ נהדרת על הבחירות הבנתי כמה הומור אפשר להכניס בדבר העגמומי הזה שנקרא תעמולת בחירות שבה כל אחד מותח ביקורת על האחר, נותן חוסר לויאליות לאזרחים ובעיקר הומור ציני מה שמאפיין את החברה שלנו.
כל השבוע פשוט חיכיתי שהיום הזה יגמר, היום שבו יפסיקו להתעסק באמירות פוליטיות, היום שבו כולם יתלוננו או ישמחו על התוצאות שנבחרו, היום שעושה הכי הרבה בלגן ברחובות ומותיר את המנקים לנקות בחוסר אומללות, היום שבזבזו עליו סכומי עתק רק בשל חוסר ארגון ממשלתי. רציתי להיות אחרי היום הזה, להתרוקן מההתעסקות הזו של " מי בחרת" או "למה?" אני לא חייבת לאיש הסברים, זו בחירה שלי. אז מדוע קשה לאנשים לקבל דעות של אחרים? לעומת אחרים כלל לא ניצלתי את היום הזה לטייל, ישבתי בבית עם המשפחה וחיכינו לתוצאות. זה מזכיר לי את הימים שבהם הייתי צופה עם כל המשפחה בתוכנית רוסית בטלוויזיה ומצפה בכיליון עיניים להמשך העלילה.
זו הפעם השנייה שלי שמימשתי את זכות הבחירה שלי, למען האמת פעם ראיתי בבחירות כדבר שבו אני אזרחית תמימה ופשוטה יכולה ליצור מהפך ואף משהו שמעולם לא יכולתי לעשות להשפיע (אף על פי שזו קלישאה ואני רק בורג קטן שבאמת מצביע) היום כשכבר אני יותר גדולה אני מבינה עד כמה האזרח הקטן נרמס ולא משנה איזה ראש ממשלה היה או יהיה, אף פעם בארץ הזו לא יהיה שקט. זו מלחמת קיום יהודים נגד ערבים, יהודים נגד יהודים ובקיצור כמו שאומרים אדם לאדם זאב. אולי אני לא מבינה גדולה בפוליטיקה (לפעמים מודה על כך שאיני יודעת הרבה בנושא) לפעמים הייתי רוצה לדעת ולהבין יותר. כל חיי אמרתי לעצמי שכדי להיות חבר כנסת צריך להיות קודם אנושי, בן אדם. לדעת להבין את החלשים יותר, להבטיח דברים שבאמת תוכל לקיים ולא למרוח אזרחים תמימים שתטפל במצב שלהם.
צריכים להשקיע באוצר ובחינוך, אלו שני נושאים שלאיש או חבר כנסת לא אכפת. חינוך טוב יכולה להוביל את הדור הבא לעתיד טוב יותר, וטיפול בנושאי האוצר יכולים לעזוב ללא מעט אנשים ממעמד הביניים להצליח לכלכל את עצמם ואת משפחתם. אמנם לא כולנו ריקי מחדרה אך בואו נהיה פיירים כמה מאתנו באמת אבודים ולא גומרים את החודש? תחשבו גם על ההורים אלו שעלו מארץ שהכירו לארץ זרה וחדשה. הם למדו את השפה, את המנהגים, את התרבות הישראלית ואף התאימו את עצמם אליה אז מדוע שהמדינה לא תסייע ותעזור?
אף אחד לא יעזור…
מאוחר כבר לדבר על הבחירות, בוודאי שלא אשפיע, חשוב לי לשים דגש על נושא זה ללא שום דעה אובייקטיבית ובכל זאת אולי להשריש בכמה אנשים שילמדו מהי סובלנות גם כשאתה לא מסכים עם האחר, אין צורך לתקוף או להפחיד אותו. אצלי יום בחירות הוא יום חופש, יום של חשיבה ובעיקר יום של כתיבה. צריך לנצל אותו מכל כיוון ולדעת באמת מה הדבר הכי נכון רק לך.
// אילונה מאטטוב
