כשנכנסתי לגור בדירה החדשה, זו שהמטבח הגדול שלה שבה את ליבי, קיוויתי שהכל יעבור חלק. בפעם הראשונה שהפעלתי את מכונת הכביסה הבנתי שמשהו קצת לא בסדר. צמוד לארון המטבח נוצרה בריכה קטנה של מים עם ריח של ניקיון. השכנה בדיוק הזמינה את האינסטלטור אז ביקשתי שיבדוק את הנזילה גם אצלי. הוא חייך, בדק, שוב חייך, הזיז כמה דברים ואמר שעכשיו הכל בסדר.
צילום: (visualphotos.com)
בדייט הראשון עם האיש שהוא שותפי לחיים כבר חמישה חודשים דיברנו על אבא שלי. זה היה כשהוא עוד היה בשיקום והאמנו שהכל עתיד להשתפר. בערך שבועיים אחרי הדייט הראשון כבר סיפרתי לאבא עליו. כשסיפרתי לו, לאיש שלי, שזה גרם לאבא המשתקם שלי לחייך, התחילה לי בריכה קטנה כזאת של מים בזוית של העין. אמרתי לו שאני מתנצלת ושאני קצת מתרגשת. והחזקתי את הדמעות חזק חזק כי ממש לא רציתי לבכות. חייכתי, ניגבתי את העיניים עם הקצה של השרוול, שוב חייכתי, הזזתי את המשקפיים על העיניים ואמרתי שעכשיו הכל בסדר.
מאז בכיתי לידו כבר כמה פעמים. לפעמים בגלל דברים עצובים, לפעמים בגלל דברים מרגשים ולפעמים אפילו בגלל סתם דברים. אפילו בסרט ההוא שלא הייתה סיבה נראית לעין הבריכה הזו ליד העין נוצרה שוב ובלי שהוא שם לב ניגבתי אותה, וחייכתי לעצמי שהכל בסדר. בכל פעם הוא היה מבין, מחייך, מעודד, מנגב את הדמעות, מרגיע אם צריך. פעם אחת הוא אפילו שאל אותי למה אני בוכה כל כך הרבה. אמרתי לו שזה משהו לא נשלט, שאולי יש לי נזילה.
את הנזילה גיליתי לפני שבוע, כשישבתי במשרד וקיבלתי הודעה שהעציבה אותי בוואטסאפ. המנהלת שלי נכנסה ובלי שהתכוונתי בכלל הדמעות ברחו החוצה. הפעם זאת לא הייתה בריכה קטנה אלא כמות דמעות שלא האמנתי שאני יכולה לייצר על הודעה כל כך שטותית. ואני, בחורה שאמורה להיות מקצועית ורצינית בעבודה, ישבתי כמו ילדה בתוך בריכה של דמעות ולא הצלחתי להפסיק.
עם הנזילה לא כל כך ידעתי איך להתמודד. זה לא כמו סתם דמעות שכבר ידעתי להתנצל עליהן מראש. כשיש נזילה אי אפשר לדעת מתי המים יצאו ומאיפה בכלל. מאז הנזילה פחדתי לדבר על דברים שמעציבים אותי, על דברים שמרגשים אותי, על כאלו שגורמים לי לצחוק עד דמעות וגם על כאלו שמפחידים אותי. הייתי בוחרת את המילים בקפידה וממש מקווה שהפעם הכל יעבור חלק, בלי נזילות.
מאז גם פחדתי לכבס. הייתי מכבסת בבית ממש לפני שהייתי רוצה לשטוף, בשביל שיהיה לי לאן להוציא את המים ושהם לא יעשו בעיות ויתפשטו לכל הבית. בכל זאת, נזילה לא נשלטת. את הדבר הפשוט, להתקשר לבעל הדירה שלי, לא עשיתי. הייתי מכבסת ותוהה אם הפעם תהיה נזילה או לא. מהמרת עם עצמי.
כשישבתי לפני יומיים עם האיש שלי ודיברנו על כל הדברים האלו שפחדתי, הבנתי שהפעם אי אפשר להתחמק. הכנתי לעצמי ערמה של טישו וכל כמה רגעים ניגבתי את העיניים, בשביל לא לטבוע. דיברנו על קירבה ועל הקרבה ועל אכפתיות ועל ביחד. דיברנו על תמיכה ועל הזמנים שהייתי צריכה אותו ועל מתי שהוא צריך אותי. דיברנו על כל הדברים שמפחידים אותי וגם על כאלו שמצחיקים, דיברנו על דברים שגרמו לי להתרגש ודברים שהרעידו לי את המקום הזה של הגעגועים בבטן. מכל הדיבורים האלו הבנתי שהוא הדבר הנכון ביותר שקרה לי. והנזילה התחזקה, והדמעות שטפו אותי ואת הטישו.
פתאום הרגשתי איך הכאב מהלב מתחיל לנזול לי לבטן ומהבטן לרגליים ומהרגליים בחזרה לראש והכל נוזל. וכשצחקתי נכנס גם קצת לאזור של הצחוק. נראה לי שזה הזמן להזמין אינסטלטור.
9Rooms