נרקיס הייתה אמורה להיות סיפור האהבה הגדול ביותר שלי, משהו לספר עליו לנכדים, משהו לכתוב עליו ספר, וביום שהיא החליטה לטוס למזרח לחצי שנה שחררתי אותה באהבה, לא יכולתי לעשות שום דבר מעבר.
ברגעים הכי אומללים שלי אני רק מחפש עם מי לדבר, ומתן הוא החבר הכי טוב שלי והיחיד שיודע בדיוק מה אני עובר.
מתן עבר לגור בברלין לפני שלוש שנים, והקשר שלנו רק הלך והתחזק, הוא הבן-אדם הכי רומנטי וטוטאלי שאני מכיר, גם הוא די אומלל מאז שחברה שלו עזבה אותו לטובת עבודה בקהיר.
אנחנו בערך אותו בן אדם אבל גם שונים בתכלית, בזמן שאני מתמודד עם הפרידה שלי דרך רחמים עצמיים, מתן מתמודד בדרך יותר מעשית, מאז שחברה שלו עזבה אותו הוא הספיק לראות את כל העונות של "משחקי הכס" פעמיים, ואני? הסוללות בשלט נגמרו והטלוויזיה שלי תקועה על ערוץ 10 כבר יומיים.
מתן ואני מקללים אחד את השני בתדירות גבוהה, אפילו יותר כשאנחנו מדברים על אהבה, הוא היחיד שמצחיק אותי עדיין, אני מאמין לו כשהוא אומר: "הכל יהיה בסדר, אני אוהב אותך יא ילד זין".
ויחד איתו אני מנסה להגיע להבנה, מה עוד יכולתי לתת לבחורה שקיבלה אותי עטוף בסרט מתנה?
אני חושב שהקדשתי לנרקיס כל שיר שאי פעם נכתב וקרא לאישה לחזור, אני גם חושב שרזיתי קילו או שניים, כשמתן היה רעב הוא בישל לעצמו פסטה בשמנת פטריות וערמונים, לי אומנם יש מנה חמה במזווה אבל אני כבר במיטה ומבואס ולך תרתיח עכשיו מים, ומתן מקשיב לי ולא מפסיק לצחוק, והקומקום, אוי הקומקום… גם לו הקדשתי שיר כי הוא כל-כך רחוק.
הוא אומר: "לא היה טעם לבקש מנרקיס להישאר, אתה צריך לחשוב על משהו אחר", והקליטה מתדרדרת עד שפתאום שיחת הסקייפ מתנתקת ומתן נעלם, אינטרנט במהירות 100 מגה עלאק, רמאים כולם.
ונשכבתי במיטה והבנתי שאת נרקיס הכי אהבתי כשהיא הייתה ישנה, אהבה שאי אפשר למדוד, ולא בגלל איזה תירוץ רומנטי כלשהו, כשהיא הייתה נרדמת היא לא הייתה טסה לשום מקום- זה פשוט מאוד.
לראות אותה שוכבת אצלי במיטה הרגיש כמו חלום, לא הצלחתי להירדם לצידה גם כשהייתי גמור מעייפות, חלום כמו לראות את יוסי בניון מניף צלחת אליפות, ונהגתי לבהות בה כי היא מושלמת בעיני, התעלתה עלי בכל פרמטר, ולא היה לי מה לתרום לקשר שלנו מלבד כוח פיזי, אני אהיה שם בשבילה אם היא תרצה להזיז רהיטים בחדר, ויש לה עיניים כחולות ומבט שברגע שיצרנו קשר עין זה היה פשוט בלתי אפשרי להימלט, וגוף של בלרינה, אבל בלרינה אמתית, עם נעלי בובה, בגד גוף וחצאית טוטו קומפלט, ויכולתי לראות אותה מוזגת לי אוכל בימי שישי בקידוש עם חיוך ושמלה לבנה, צורחת יחד איתי במשחקי כדורגל בימי שבת: "יוסי יוסי נשמה!!!".
ואהבתי אותה בדרך הכי פרימיטיבית שיכולתי להגדיר, גבר נמשך לאישה כי היא יפה בעיניו, גבר אוהב אישה כי היא טובה אליו, גבר מתאהב באישה כי היא לא מפסיקה לצחוק, ואת הזיכרונות של נרקיס צוחקת אני פשוט לא מסוגל למחוק, ועכשיו כשהיא לא כאן זה באמת מרגיש כמו נצח, יכולתי להקליט אותה צוחקת ולמכור לאיגודי עובדים כשי לחג הפסח.
רציתי סיפור לנכדים, רציתי לכתוב עלינו ספר, ויכולתי רק להצטער, אולי כן הייתי צריך לבקש ממנה להישאר? אולי הייתי צריך להתאמץ קצת יותר? אולי אני אוכל משהו כי אני נראה רע, אולי יוסי צודק כשהוא אומר שהעונה עוד לא גמורה?
אני כבר לא מצליח לחשוב בכוחות עצמי ואני צריך שמישהו יגיד לי מה לעשות, בדרך כלל זה תפקיד של אישה, אבל מתן חכם לא פחות, ואני מנסה להתקשר אליו שוב והוא לא עונה, הוא רק שולח לי תמונה ומחזיר בהודעה:
"לא סיפרתי לך כי פחדתי שתכניס בי היגיון ואז אתחרט, אבל חברה שלי לא דומה לאף אחת שהכרתי לפניה, אז למה להקדיש לה שיר כשאפשר ללכת אחריה? אל תדאג, אתקשר ברגע שאוכל, ד"ש מקהיר כפרה… סבח אל חיר יא מנוול!!!".
אחלה סיפור לנכדים יש לו
// דור עמרם
