בשנת 2010 עוד כתבתי למגירה, באותה תקופה עלתה למסך הסדרה "מחוברים" והפכתי לעוקבת הדוקה ואחת הדמויות שסיקרנו אותי יותר מכל היה הסופר דודו בוסי, החלטתי שאני חייבת לקרוא ספר שלו וקניתי את " פרא אציל" אמרתי לעצמי " בואי נראה מה שווה הערס האינטלקטואל הזה."
במהלך הקריאה גיליתי "שפה חדשה" שייצר בוסי בספרו, הכתיבה הלא מתיימרת והבועטת שלו זרקה אותי היישר לתוך חייהם של תושבי שכונת התקווה ועלילת הספר אחזה בי ימים שלמים, מעטים הם הסופרים הישראלים שהצליחו להעביר בי תחושה של צפייה בסרט תוך כדי קריאה, בעיניי, זהו העונג הצרוף ביותר שאני יכולה לקבל מספר כי גם כשאני כותבת- אני מספרת בתמונות ובתנועה, באותו זמן משהו בתוכי אמר לי שבשלב כלשהו בחיים אני ודודו נכיר, למרבה הפתעתי, ממש כעבור שנה, אני ודודו הכרנו.
עבדתי אז בבית קפה שכונתי במתחם נגה שביפו ויום אחד דודו התיישב והזמין קפה, לאחר מספר פגישות שבהן לא החלפנו יותר ממספר מילים החלטתי לגשת אליו ולספר לו שאני כותבת, דודו סיפר לי שהוא מעביר סדנאות כתיבה והחלפנו טלפנים, לצערי לא נרשמתי מיד כי טסתי לגור תקופה קצרה באנגליה אבל במשך כל שהותי שם לא הפסקתי לכתוב ולחשוב על הסדנה, כחודש אחרי שחזרתי ארצה הרמתי לו טלפון ונרשמתי.
הריאיון עם דודו בוסי נערך ב"קפה תמר" האגדי ברחוב שינקין.
איך התחלת לכתוב?
זה התחיל בגיל מאוחר יחסית, הייתי בן עשרים ושבע ולמדתי אצל יורם לווינשטיין, עשיתי סצנה על שכונת התקווה בסטודיו ויורם אמר לי יש לך כישרון של סופר לא של שחקן "אני זוכר שמאוד נעלבתי ותקופה ארוכה לא דיברתי אתו, אבל משם זה התגלגל, החלטתי לעשות תפנית והתחלתי לכתוב את "הירח ירוק בוואדי "
האם היה סופר שהיה לך להשראה?
אמיל אז'אר נתן השראה לספרי הראשונים (אמיל אז'אר הוא שמו הבדוי של הסופר רומן גארי, ספרו "כל החיים לפניו" עובד לסרט קולנועי שזכה בפרס אוסקר על הסרט הזר הטוב ביותר בבימויו של משה מזרחי).
מה מניע אותך לכתוב?
את יכולה לחלק את השאלה לשתיים- מה הניע אותי בעבר ומה מניע אותי כיום, בעבר מצאתי שהכתיבה מפרה אותי מבחינה יצירתית והרבה יותר מנחמת ממשחק, כי כשחקן אתה כלי של במאי ותסריטאי ובכתיבה את מייצר את הכול בעצמך סוג של "אלוהים קטן."
ומה מניע אותך כיום?
היום הלהבה פחות חזקה, אחרי חמישה ספרים הרעב לא חזק כמו פעם, אני כותב אחת לכמה זמן בטור במעריב בשם "סופר אורח" וכמובן שממשיך להעביר את סדנאות הכתיבה שלי.
מתי העברת את סדנת הכתיבה הראשונה ואיך זה בעצם הוביל לשם?
בשנת אלפיים כשיצא לאור ספרי הראשון פנו אלי מסמינר הקיבוצים בבקשה לערוך אצלם סדנת כתיבה אבל באותה תקופה לא הרגשתי בשל ורק אחרי הספר השני שלי הרגשתי מוכן.
אתה יכול לספר על חוויות מעניינות שזכורות לך מהסדנאות?
אין משהו ספציפי כי רבות מהחוויות שלי בסדנאות היו מרגשות, עד היום אני מתרגש ומצטמרר מסיפוריהם של תלמידים ומה שמניע אותי להמשיך ללמד זו היכולת שלי לעזור לאנשים להשתחרר מפחדים, כי לרוב, מה שעוצר את התקדמות הכתיבה והמעבר מהמגירה לפרסום זה הפחד מהחיטוט בנפשם, אני מלמד אותם לצאת ממלכודת זו בעזרת תרגילים שונים שאני נותן.
דודו מעביר סדנאות כתיבה אינטימיות ומרגשות, כבר בשיעור הראשון הרגשתי "במקום הנכון, בזמן הנכון עם האנשים הנכונים", החוויה הרגשית שחלקתי עם עוד שישה אנשים בטווח גילאים שונה הייתה עוצמתית ומחוננת, דודו בוסי מפגין גישה חברית בגובה העיניים מעבר להדרכתו המקצועית, הוא מקשיב ונותן עצות וכלים מתוך נקודת מבט אינדיבידואלית לכל משתתף ועוזר לכל אחד לטפח את סגנון הכתיבה הייחודי לו.
// דיאנה לויט
