עצרו הכל. מה אתם עושים עכשיו? כן כן, עכשיו, בדיוק. איפה הפוסט הזה תופס אתכם? בדרך לים, באמצע העבודה, ביציאה מהבית לטיול בחיק הטבע? אז עצרו. מזג האוויר המושלם, יום החופש באמצע השבוע, הסיילים בקניון. הכל יחכה. אז תעצרו, קחו רבע שעה וצאו להצביע.
בכל פעם שאני פוגשת מישהו שאומר: "עזבו, אין טעם, אין באמת למי להצביע הפעם", אני נזכרת בסרטונים המוכרים על הזכות להתלונן. וככה זה באמת. מי שלא הולך להצביע מאבד את הזכות שלו להתלונן בשנים הקרובות. רציתי לכתוב בארבע השנים הקרובות, אבל כולנו יודעים שהממשלות אצלנו לא מצליחות לשרוד יותר משנתיים. ואתם יודעים משהו? אולי אם תצאו להצביע זה ישתנה.
כשהייתי ילדה, מתישהו במהלך בית הספר היסודי, אני זוכרת את ההתרגשות הרבה שהייתה אופפת אותנו שבועות ארוכים לפני הבחירות. חולצות מודפסות, סטיקרים צבעוניים, פלריגים עצומים וימי שישי בצהריים בצומת של הקיבוץ. ילדים צעירים, חניכים בתנועות נוער, חבר'ה לפני ואחרי צבא, הורים לילדים קטנים וסבים לנכדים גדולים – היה שם משהו אחד שאיחד את כולנו, האמונה שלכל אחד מאיתנו יש את היכולת לשנות.
VOTE
עוד לפני שזכיתי בזכות לבחור לכנסת, הצקתי להורים שלי שיקחו אותי איתם להצביע. התרגשתי מהמחשבה שאעמוד מאחורי הפרגוד ואראה את הפתק הלבן עם האותיות השחורות שאמא או אבא יכניסו למעטפה וישלשלו לתיבה הכחולה. כשהם סוף סוף הסכימו, אחד האנשים שישב בקלפי בקיבוץ שלח אותי להחליף חולצה, כי אסור להיכנס עם חולצה מודפסת עם שם של מפלגה לתוך אזור הקלפי.
בבחירות הראשונות שלי, כשהגעתי למועדון לחבר וקיבלתי את המעטפה, נזכרתי בימים האלה, בכיתה ד', בצומת של הקיבוץ בשישי בצהריים. לזכרונות יש ריח, ויש טעם, ויש רעש, ויש תחושה. והתחושה הכי חזקה שנשארה לי מאז היא התחושה שהיינו חלק ממשהו. חלק ממשהו גדול, חלק מהבנה שלכל אחד מאיתנו יש כוח ויכולת להשפיע על איך שהחיים שלנו נראים.
והיום גם לי, ולך ולך, ולכם ולהן ולכולם יש אפשרות להרגיש את זה שוב. להרגיש איך זה להיות חלק ממשהו גדול, להבין שיש לנו כוח ויכולת להשפיע על איך שהחיים שלנו נראים. ויסלח לי המחנה הפוליטי שממנו אני מגיעה, אבל לא משנה באמת למה תצביעו. תבחרו פתק, עם אותיות, לא כזה לבן, תדעו מה עומד מאחורי מה שאתם בוחרים, תשאלו את השאלות שעוד לא שאלתם ותתעמתו עם נושאים שמטרידים אתכם ברמה האישית.
ותלכו להצביע.
כי יותר מזה שחשוב שהשלטון שלנו במדינה ידאג לאנשים שחיים כאן, חשוב שיבינו שם בכנסת שאכפת לנו. שאנחנו לא מתכוונים לשבת בבית, או בים, או בבית קפה, או בקניון, ולהסתכל על המציאות מתפוררת לנו בין הידיים. והמציאות של כל אחד מאיתנו היא שונה, אבל אם כולנו נצביע, נוכל לשנות אותה, ובעיקר לעורר אצל "נציגי הציבור" את ההכרה בכך שיש ציבור שהם מייצגים, ולציבור הזה אכפת, והציבור הזה יעשה הכל כדי שישמעו אותו וכדי שייצגו אותו, אבל באמת.
אז מימין ומשמאל, מהמרכז, מהצפון, מהדרום, מקולות הימאים, בואו נקח את הזכות הזאת, שלא לומר, החובה – הדמוקרטית, האישית, המוסרית – ונצא מאזור הנוחות. בואו נלך עם האמת שלנו, ונלך להצביע.
// גל שדה
